תרומות. 
ישנן ארבע דרכים חוקיות בהן ניתן לערוך צוואה: בכתב, בפני עדים, בפני רשות (בעל פה בפני מקור סמכות רשמי כגון: שופט או נוטריון), ובעל פה (בפני שני עדים).
- צוואה בכתב יד– צוואה אשר כתובה בכתב ידו של המצווה ולא דורשת נוכחות של עדים או עורך דין. לכאורה, כל אדם יכול לעשות זאת ללא עלויות, אך, כדי למנוע בעיות או פגמים יש להקפיד בכתיבתה על כמה כללים: על הצוואה להיות כתובה אך ורק בכתב ידו של המצווה (לא מודפסת), חייב להופיע בה תאריך הכתיבה שכתוב בכתב ידו של המצווה וכן חייבת להופיע בה חתימתו. כתיבת צוואה מסוג זה מומלצת בעיקר לאלו הבקיאים בחוק, ואכן מקובל לראות יותר עורכי דין ומשפטנים שנוטים להשאיר צוואה כזו.
- צוואה בעדים– צוואה הנערכת במעמד שני אנשים, שהמצווה קבע כי הם העדים לצוואתו. לא יכול לשמש כעד בן זוגו של המצווה או אדם שהמצווה ציווה לו דבר מה. לכן, רוב הצוואות מסוג זה נעשות בפני עורכי דין, שגם יכולים לסייע בניסוח הצוואה ולמנוע בעיות עתידיות ונחשבים לעדים אמינים. על המצווה להצהיר בפניהם כי זו צוואתו והוא חותם עליה. לאחר מכן יחתמו העדים כי שמעו את הצהרת המצווה. צוואה זו ניתנת להדפסה במחשב.
- צוואה בפני רשות– צוואה המוגשת לגורם רשמי כלשהו: שופט, חבר בית דין דתי, רשם בבית המשפט או נוטריון, או נעשית באמצעותו. ניתן לבצע אותה בעל פה, כאשר המצווה אומר את פרטי הצוואה לנציג הרשות או לחלופין מגיש לו אותם בכתב. במקרה זה אין צורך בחתימת המצווה על הצוואה, אך השירות כרוך בתשלום אגרה בסך כמה מאות שקלים.
- צוואה בעל פה– צוואה הנאמרת בעל פה על ידי המצווה, בפני שני עדים, מבלי שהוא עצמו יצטרך להכין כל מסמך כתוב. אפשרות זו פתוחה רק בפני אדם גוסס על ערש דווי, או אדם שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות (חייל בקרב, אדם בזמן אסון טבע וכד'). גם במקרה זה יש להשיג שני עדים שיוכלו לכתוב מהר את הצוואה ויצטרכו לחתום עליה, אך הפעם מותר להם "ליהנות" מהצוואה.
במידה והנפטר לא הותיר אחריו צוואה באחת מהדרכים שצוינו, חוק הירושה קובע את סדרי הקדימויות להעברת העיזבון לבני משפחתו שנקראים עפ"י החוק "יורשים על-פי דין".
מיהם היורשים עפ"י דין?
היורשים על פי דין הם בן זוגו של המוריש, ילדיו (כולל ילדיו המאומצים), נכדיו, ניניו, הוריו, אחיו, אחייניו, סביו וסבתותיו, דודיו וצאצאיהם.
בן זוגו של המוריש (הנשוי לו או החי עמו חיי משפחה ללא נישואין, בתנאי שאף אחד מהם לא נשוי לאדם אחר) יורש את כל חפצי משק הבית המשותפים, כולל מכונית. בנוסף, הוא יורש את מחצית דירת המגורים בה התגורר עם המנוח.
יתר העיזבון מתחלק באופן הבא:
- במידה והנפטר הותיר אחריו ילדים, נכדים או הורים, בן הזוג יורש מחצית מהעיזבון.
- במידה והנפטר הותיר אחריו רק סבים, אחים או אחיינים, בן הזוג יורש שני שלישים מהעיזבון.
- במידה והנפטר לא הותיר אחריו אחד מהקרובים הנ"ל, בן הזוג יורש את העיזבון כולו.
העיזבון מחולק בין היורשים על פי דין על פי סדר קדימות קבוע מראש– ילדיו קודמים להוריו, והוריו קודמים לסביו. החלוקה בין ילדי המוריש נעשית באופן שווה, וכך גם בין הוריו וסביו. כך, לדוגמה– במידה והנפטר הותיר אחריו בן זוג, שלושה ילדים והורה, בן הזוג יורש מחצית מהעיזבון, המחצית השנייה מתחלקת בין ילדיו (כל אחד מהם מקבל שישית מהעיזבון), וההורה לא יורש דבר, כיוון שילדי הנפטר קודמים כיורשים להוריו.
"הרצחת וגם ירשת?"– פסולים לירושה
בשני מקרים נפסלת זכאותם של יורשים חוקיים (על פי צוואה או על פי דין הירושה) לרשת את הנפטר:
- אדם שהורשע ברצח או בניסיון לרצח של המוריש.
- אדם שהורשע בהעלמה, בהשמדה או בזיוף של צוואתו האחרונה של המוריש.
במקרה שהמוריש מחל לאדם שהורשע בניסיון לרוצחו (בכתב או באמצעות עריכת צוואה לטובתו לאחר ההרשעה), פסילתו מתבטלת והוא חוזר ונעשה כשיר לרשת את הנפטר.
תהליך חלוקת הירושה
במקרה שהנפטר לא הותיר אחריו צוואה, על היורשים כדין להגיש בקשה למתן צו ירושה כדי לקבל את חלקם בירושה. לאחר מכן, מתפרסמים בעיתון יומי פרטי הנפטר והעובדה שהוגשה בקשה למתן צו ירושה על ידי יורשיו. פרסום כזה מאפשר ליורש כדין, שאינו מופיע בבקשה למתן צו ירושה, להגיש לבית המשפט את התנגדותו להליך. אם לא מוגשת התנגדות כזו, הבקשה למתן צו הירושה תאושר.
אם הנפטר הותיר אחריו צוואה, רכושו יתחלק כפי שמצוין בצוואתו. על יורשיו הרשומים בצוואה להגיש בקשה לקבלת צו קיום צוואה. לאחר הגשת הבקשה, אדם המתנגד לאמור בצוואה יכול להגיש את התנגדותו בצירוף נימוק רלוונטי כגון: טענה שהצוואה נערכה מתוך לחץ או סחיטה, תחבולה וכיו"ב, או שדעתו של הנפטר לא הייתה צלולה בעת עריכת הצוואה. בסיום הדיון בהתנגדות, ניתן פסק דין המאשר או מבטל את הצוואה.
זכות הירושה של המדינה
במידה והנפטר לא הותיר אחריו צוואה ואין לו יורשים על-פי דין (בן זוג, ילדים, הורים, אחים או אחיינים), המדינה תירש אותו.
העיזבון שתירש המדינה יוקדש למטרות חינוך, בריאות, מדע וסעד. בנוסף, שר האוצר רשאי להעניק חלק מהעיזבון לאדם שהמוריש תמך בו כלכלית קרוב לפטירתו; לאדם או תאגיד שתמך כלכלית במוריש קרוב לפטירתו; או לבן משפחתו של המוריש שאינו אחד מיורשיו על-פי דין.
הרצאה בנושא צוואות וירושות/ רבקה בן צבי פיזם, עו"ד, יועצת משפטית מטעם עמותת 'יד ריבה'
תכנים נוספים העשויים לעניין אותך:
המידע במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ משפטי.
