תרומות. 
מערכת התנועה של הגוף מפעילה אותנו ואת פעילותנו בעולם. אנחנו שותים, אוכלים, מדברים ומתהלכים באופן מובן מאליו, מבלי לעצור ולעסוק בפעולות יום-יומיות אלו, שלמעשה נלמדו באופן מושלם בתחילת חיינו המוקדמים. היניקה היא למעשה השתייה, הדיבור הוא הפקת הקול והבכי וההליכה היא התפתחות של זחילה.
כשהתחלנו לרוץ, בגיל שנתיים לערך, התקבעה הרבה מן הלמידה המוטורית שלנו עליה נישען רוב חיינו.
ההישענות הזאת הגיונית אם הידע שנרכש הוא אכן מושלם, אך, אנחנו רכשנו את הידע הזה מגילויים אישיים, מחיקוי הדמויות המרכזיות בחיינו, שבתורן רכשו זאת באותה הצורה. התוצאה – הלמידה הזאת איננה משוכללת ופתאום באמצע החיים אנחנו נתקלים בגב כאוב, לסתות נעולות וכתפיים מורמות שאפילו אם ניתן את הפקודה לשחרורן תשובנה במהרה לאותו מצב.
מקום אחר בו תבניות תנועה בסיסיות חדלות מלשרת אותנו הוא במקרים של אירוע מוחי. בנקודה זאת בחיים האדם עלול להרגיש שהרצפה נשמטה תחת רגליו כי רגליו אכן אינן יודעות יותר לבצע את פעולת העמידה.
שיעור פלדנקרייז – העלאת המודעות לגוף
שיעורי הפלדנקרייז באים ללמד את המערכת הנוירולוגית עוד על עצמה, עוד על הגוף ועוד על המצב הנוכחי. אופן הלמידה מייצר עוררות במערכת הנוירולוגית על ידי תחושה ועל ידי העלאת המודעות לגוף. התנועות הרגילות וההרגליות שלנו נבחנות מחדש על מנת למצוא בהן קלות ונוחות.
שיעור פלדנקרייז פרטני בשיקום ייקח פעולה מוטורית אחת פשוטה ויחקור אותה באופן אנטומי בכל הגוף. השיעור מתנהל במגע עדין מאוד שמלווה את תנועת התלמיד כאשר התלמיד סביל לחלוטין והמורה מניע את גופו. לעין חיצונית הדבר יכול להיראות כטיפול המניע את הגוף ופותח את התנועה אך, למעשה הדבר שמתרחש הינו מערך למידה מורכב בו התלמיד מקבל תמונה מלאה של גופו עקב חישה. הרחבת הדימוי הגופני-התחושתי גורמת להרפיית השרירים ולארגון חדש של מערכת השריר-שלד.
אם ניקח לדוגמה ישיבה וקימה: כדי לעבור מישיבה לעמידה אנחנו צריכים לעבור תהליך מורכב של העברת המשקל מהאגן היושב אל הרגליים העומדות. מי מעורב בפעולה הזאת? הרגליים המונחות על הקרקע מקבלות לאט לאט את המשימה של החזקת הגוף. הגוף העליון צריך להטות את עצמו לכיוון הרגליים. ההטיה קדימה מעבירה את המשקל אל הרגליים. מה העיניים עושות ולאן הראש פונה? אם נתבונן מטה אל רגלינו נכביד עליהן עם משקל של ששה ק"ג (משקל הגולגולת) – איך לא נעמיס עליהן משקל מיותר? מה עושות הידיים שלנו? האם הן באות ״לעזרתנו״ בדחיפת המשקל אל הרגליים או שאנחנו נעזרים במנגנון פנימי יציב יותר שהוא שרירי הבטן המסועפים והחזקים? מה עושות רגלינו, לאיזה כיוון הן מצביעות? האם הבניין שאנחנו מייצרים בעת העמידה יציב? האם ההנדסה שלו מעוגנת טוב ביסודות הרגליים? האם אנחנו עובדים באופן יעיל מול כוח המשיכה?
כל השאלות האלו (ועוד הרבה) באות במסגרת שיעור פלדנקרייז פרטני לכדי יצירת תחושה אורגנית של הגוף ופעולותיו.
פלדנקרייז – ניתן ללמד את הגוף מחדש
כאשר הגוף מכיר את עצמו באופן רחב וער הוא מבצע את הבחירה הקלה ביותר. כשם שחוסר ידע מוביל להחלטות לא מחושבות כך ראיית התמונה הרחבה תוביל להחלטה תנועתית קלה ויציבה.
במצבים בהם חסר ידע על הגוף בגלל שלא ניגשנו לחקור את המובן מאליו או בגלל אירוע מוחי ש'מחק' ידע רב שנים, ניתן ללמד את הגוף מחדש. המוח הוא איבר מאוד גמיש ויכולות הלמידה שלנו עצומות. לאט לאט תבניות חדשות נכנסות לפעולה, לומדים ללכת ולדבר, לומדים את המובן מאליו מחדש.
אמנם הסיטואציה של שיקום מביאה את חיינו למצב קיצוני, אך דרך הלמידה וההשתקמות אנחנו צועדים בחיים עם הערכה מחודשת לנפש העומדת מול הרגש העוצמתי ולגוף אשר מראה בכל יום את ההשתפרות, ההחלמה והלמידה. בעיקר למידה.
המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.
פרסום ראשון: 23.12.2019
