הסוד לאריכות ימים של אנשי "האזורים הכחולים"

הביטוי "אזורים כחולים" נטבע בשנות ה-90 על סמך מחקריו של הדמוגרף הבלגי, מישל פולן, שסימן בדיו כחולה את מקום מחייתן של קהילות, בהן מרבית חבריהן מאריכי ימים. בעקבות מחקרו של פולן, בשנת 2004 יצא דן בוטנר, חוקר, סופר ועיתונאי בנשיונל ג'יאוגרפיק, יחד עם צוות צלמים לאזור הכחול באי סרדיניה, שם שיעור בני המאה גבוה פי 14 מאשר בארה"ב. מטרתם הראשונית הייתה לראיין עשרים בני 100 לפחות, המייצגים את תרבות אריכות הימים של "האזור הכחול".

לפי ד"ר פאולו פרנקלאצ'י, אנתרופולוג התפתחותי, תושבי האי סרדיניה לא הרבו להתחתן עם בני עמים ים-תיכוניים אחרים ולאורך ההיסטוריה חיו בבידוד יחסי. בידודם איפשר לשמר יסודות גנטיים יחד עם מאפיינים חברתיים-מסורתיים כגון כיבוד קשישים והוקרת השבט המשפחתי. לפי מחקר התאומים הדני (מחקר שנערך בשנת 1999 וכלל יותר מכ-3,000 זוגות תאומים בגילאי 75 ומעלה. מטרת המחקר הייתה ללמוד את ההשפעה היחסית של גורמים גנטיים וסביבתיים על התפתחות מחלות), 25% מאריכות ימינו מוכתבים בידי תורשה ואילו 75% הנותרים נקבעים על ידי אורחות חיים. לפיכך, סביבה וסגנון החיים עשויים להיות גורמים חשובים יותר מגנטיקה להסברת אריכות הימים של תושבי האי סרדיניה.

המשפחה כמרכז תכלית החיים

כבר בכניסתו לעיירות האי, שמאופיינות בבתים עתיקים מסוידים לבן וברחובות תלולים מרוצפים אבן, מבין בוטנר מדוע התושבים באי עשויים להיות כשירים גופנית. מתוך מחקרו עולה כי יום ממוצע של תושבי האי הקשישים מסתכם ב-8 ק"מ הליכה בממוצע. תפריט הרועים והאיכרים בסרדיניה פשוט ביותר ומבוסס בעיקר על ירקות, שעועית, לחם מחיטה מלאה בעבודת יד, חלב עזים ויין אדום. בשר נחשב למותרות ואוכלים אותו רק בחגים ולא יותר מפעמיים בחודש.

בוטנר תיעד במחקרו את חיי החברה של תושבי האי. לדבריו, מכל המאפיינים שראה ב"אזור הכחול" בלטה ביותר יראת כבוד למשפחה. כל בני המאה שפגש דיווחו שמשפחתם ("לה פמילייה") הייתה תכלית חייהם. הקהילה בסרדיניה מתאפיינת בחיבה אמיתית לקשישים מה שמשאיר את בני המאה עם משפחותיהם עד מותם. כאשר בוטנר ועמיתיו בחנו קווי אופי של תושבי האי סרדיניה מאריכי הימים, הם מצאו כי רובם ניחנו בהומור עוקצני שעוזר בנטרול מתחים. רופא מקומי שחקר את תכונות הגברים באי התייחס לאישיות נטולת התנשאות, כוח רצון חזק, הערכה עצמית גבוהה ועיקשות רבה.

התהודה הנלהבת לה זכה המחקר בתקשורת האמריקאית הכתיבה את ההמשך ובוטנר ועמיתיו יצאו לבחון "אזורים כחולים" אחרים. עד כה נחקרו ארבעה אזורים נוספים בהם יש שיעור גבוה של מאריכי ימים: האי איקריה שביוון, האי אוקינאווה ביפן, העיירה לומה לינדה שבקליפורניה וחצי האי ניקויה שבקוסטה ריקה.

אורחות חיים שנמצאו בקרב תושבי "האזורים הכחולים"

פעילות גופנית מתונה ומתמדת – מרבית מתושבי "האזורים הכחולים" לא רצים מרתונים או מתאמנים בחדרי כושר, הם חיים בסביבה שמאלצת אותם בקביעות לנוע ולהשתמש בגופם. רובם לא נעזרים באמצעים מכניים וחשמליים לגינון או לעבודות הבית.

• דיאטה מבוססת צמחים ותזמון ארוחות – מחקר הרגלי אכילה של תושבי "האזורים הכחולים" מצא כי תזונתם מבוססת לרוב על צריכה מרובה של קטניות, ירקות, פירות ודגנים מלאים והימנעות ממזון מעובד. בשר נאכל בממוצע 5 פעמים בחודש באירועים מיוחדים. אנשי "האזורים הכחולים" אוכלים את הארוחה הקטנה ביותר שלהם אחר הצהריים או בערב וזו ארוחתם האחרונה. נשות אוקינאווה משתמשות במנטרה ומזכירות לעצמן לפני כל ארוחה להפסיק לאכול כשהן שבעות בדרגת 80%. לדבריהן, 20% זה הרווח בין 'לא להיות רעב' לבין 'להרגיש מלא'.
• שתיית יין – מרבית אנשי "האזורים הכחולים" שותים מדי יום יין בצורה מתונה – כוס עד שתי כוסות קטנות של יין עם חברים או עם האוכל.
• הימנעות מעישון.
• מעורבות חברתית – אנשי "האזורים הכחולים" מעורבים בחיי הקהילה שבה הם חיים. הנשים באוקינאווה יצרו לעצמן מעגלים חברתיים שנקראו “moais”- קבוצה של חמש נשים שמתחייבות אחת לשנייה להמשך חייהן (דאגה לצרכים, שיתוף חומרי ורגשי).
• משפחה – אנשי "האזורים הכחולים" שמים את משפחתם במקום הראשון. הם שומרים על קרובי משפחתם המזדקנים בקרבתם.
• התמודדות עם סטרס (דחק) – אנשי "האזורים הכחולים" נעזרים בטכניקות הרגעה וריפוי עצמי כחלק מהשגרה על מנת להתמודד עם דחק המופיע בחיי היום-יום. נשות אוקינאווה מקדישות מדי יום כמה רגעים ומתפללות לאלים שלהן, באיקריה נחים צהריים ובסרדיניה נהנים בחברת משפחה וחברים משתיית כוס יין אדום.
• משמעות – נשות אוקינאווה קוראות לזה "Ikigai" ובניקויה קוראים לזה plan de vida"". משמעות שני הביטויים היא 'הסיבה עבורה אני קם כל בוקר'. עבור אנשי "האזורים הכחולים", המשמעות היא המוטיבציה הפנימית המניעה אותם להתמודד עם שגרת חיי היום-יום.

מחקר "האזורים הכחולים" מדגיש את האפשרות להגיע לגיל מופלג ללא מחלות כרוניות בעזרת בחירה באורחות חיים מיטביים, שמירה על מעורבות חברתית ועיצוב הסביבה שבה אנו חיים.

(תמונה להמחשה unsplash)