מחלת נפש והפרעת אישיות

מחלת נפש הינה מושג רחב יריעה המתייחס למגוון מצבים נפשיים, כשברוב המקרים השימוש במושג נעשה ביחס להפרעות הנפשיות החמורות יותר, בהיבט של מידת הפגיעה שלהן בחיי האדם. ברמה המקצועית, כשמדברים על מחלת נפש, מתייחסים למצבים בהם קיימים סימפטומים אשר מייצרים מצוקה נפשית, ושלרוב פוגעים ברווחת האדם ובתפקודו, והוגדרו כ"לא בריאים" על ידי גורמי רפואה בכלל ופסיכיאטריה בפרט. הספרות המקצועית, שמתמקדת באבחון וסיווג של מחלות נפש, כוללת שני ספרי אבחנות מרכזיים: הספר הראשון הוא ה-DSM, שנוסח ונערך בארצות הברית, והשני הוא ה-ICD האירופאי.

ה-DSM מסווג הפרעות נפשיות לשני צירים. הראשון מתייחס להפרעות שמתפרצות בשלב כלשהו בחיים, אליהן מתייחסים כמחלות נפשיות. ציר זה כולל בתוכו קבוצות של הפרעות כמו הפרעות במצב הרוח (לדוגמה דיכאון), הפרעות חרדה, הפרעות פסיכוטיות (למשל, סכיזופרניה), הפרעות אכילה, ועוד. הציר השני מתייחס לפגיעה במבנה האישיות של האדם, וכולל את הפרעות האישיות, שמסווגות גם הן לתתי קבוצות.

מהי ההבחנה בין שני הצירים הללו, בין מחלת נפש להפרעות אישיות?     

בשפת היום-יום, כשמשתמשים במושג מחלות נפש, מתייחסים בדרך כלל להפרעות שמשתייכות לציר הראשון, ומתארות מצב שהאדם תיפקד כרגיל, עד שהופיעו סימפטומים פתולוגיים, באופן הדומה לזה שבו מתפרצת מחלה גופנית, ולפיכך מוגדרות כמחלה בנפש, שתפקדה קודם באופן תקין.

מחלת נפש היא מצב עם סימנים ברורים של קשיים ובעיות בתחושה הרגשית, בתפקוד המנטאלי ולפעמים גם בתחושה הפיזית. קשיים אלו לא תמיד אפיינו את האדם, לא היו קיימים מאז ומתמיד, ומתפרצים בשלב מסוים בחיים.

לעיתים, מחלות הנפש מתאפיינות בהתקפים – הסימנים של הבעיה הנפשית מופיעים בשלב מסוים, פעמים רבות בעקבות אירוע מלחיץ אך לעתים גם ללא גורם ברור. הם יכולים להתבטא במקרה חד פעמי וגם במקרים כרוניים שנמשכים לאורך זמן. בחלק ניכר מהמצבים הללו הסימפטומים יכולים לחלוף, או להתקיים בעוצמה פחותה –בעזרת טיפול מתאים הכולל שילוב של טיפול נפשי במסגרת שיחות (פסיכותרפיה) וטיפול תרופתי.

מאידך, הפרעת אישיות היא סגנון התנהלות רגשי, התנהגותי וקוגניטיבי, אשר מאפיין את האדם מאז ומתמיד. הכוונה היא לאופן התנהלות ספציפי מוגדר וברור, שהסימנים שלו מופיעים בדרך כלל עוד לפני גיל ההתבגרות.
מכאן, שהסימנים של הפרעת האישיות הם קבועים ולא מצביים או חולפים.

לעומת זאת, הפרעה או מחלה נפשית כמו דיכאון, חרדה או סכיזופרניה, הן למעשה מצב הוויה עם סימנים ברורים שלא אפיינו את האדם תמיד, ומסמנים שינוי במצבו הנפשי של האדם.

הפרעת אישיות הינה קבועה ועמידה לאורך כל שנות החיים. ניתן להבין מההגדרה כי מדובר בהפרעה, מעין "תקלה", בהתפתחות של האישיות בשנות הילדות, שהביאה לכך שהאישיות התעצבה באופן ספציפי שנותר נוקשה לשינויים. קיים מגוון של סוגי הפרעות באישיות, וכולן מתבטאות בדפוסי אישיות נוקשים ובלתי מסתגלים אשר לרוב פוגעים לאורך החיים בתפקודו של האדם. חשוב לציין כי אנשים עם הפרעת אישיות יכולים לנהל חיים מלאים ותפקודיים, אם כי ייתקלו במגוון קשיים לאורך חייהם, בעיקר במישור הבין-אישי.

לדוגמה, אדם אשר תיפקד וניהל חיי עבודה ומשפחה באופן תקין, ובשלב מסוים בחייו, למשל לאחר פיטורים מעבודתו, מתחיל לסבול מתחושות של עצב, אובדן הנאה, ירידה בערך העצמי, תחושות אשמה, עייפות מוגברת, אובדן החשק המיני וסימפטומים נוספים, הפוגעים בתפקודו, יכול להיות מאובחן בדיכאון.

לעומת זאת, אדם הסובל מהפרעת אישיות המתאפיינת בקושי בוויסות רגשי, יחווה לאורך כל חייו דפוס נרחב של חוסר יציבות בקשרים בין אישיים, בדימוי העצמי ובמצב הרוח. כמו כן, אדם כזה ייטה לפעול באימפולסיביות בולטת, החל מהבגרות המוקדמת. המאפיינים הללו עשויים להופיע במגוון הקשרים ומצבים ויפגעו בתפקוד של האדם או ייצרו מצוקה סובייקטיבית.

בשני המקרים האדם יכול להיתרם מטיפול פסיכולוגי, כשמדובר במחלה או הפרעה בנפש הטיפול יתמקד בהפחתת הסימפטומים והקלה במצוקה הנפשית. כשמדובר בהפרעות אישיות הטיפול יתמקד בצמצום ההשפעה של מאפייני האישיות על התפקוד והיחסים, בהגמשת דפוסים, ולימוד כלים שיאפשרו התנהלות שפוגעת פחות בעצמם ובסביבה. גם במקרה זה, תמיד יש מקום לשקול טיפול תרופתי תוך התייעצות עם פסיכיאטר.

המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול

(תמונה להמחשה unsplash)