שברים ואוסטיאופורוזיס

בדיקת צפיפות העצם מצביעה על איכות העצם ועל יכולת העצם לעמוד בפני שברים. יכולת זו נמדדת גם על-פי כמות העצם וכמות המינרלים בעצם. בדיקת צפיפות המינרלים של העצם מומלצת לכל הנשים מגיל 65 ומעלה גם ללא גורמי סיכון, ואצל נשים מגיל 60 ומעלה הנמצאות בסיכון לשברים מאוסטיאופורוזיס. בין הסימנים שיכולים להיות להופעת המחלה: ירידה בגובה, התעגלות הכתפיים, הופעת גבנון וכאבי צוואר וגב.

הקשר שבין אוסטיאופורוזיס לשברים

למעלה מ-1% מהנפילות של אנשים זקנים גורמות לשבר בעצמות. נטיית העצם להישבר, אפילו מנפילה קלה, קשורה בתהליך איבוד העצם. באוסטיאופורוזיס ישנה ירידה כמותית במסת העצם. אחוז גבוה של שברים אצל אנשים בני 50 ומעלה נגרם מאוסטיאופורוזיס. אצל נשים שיעור השברים גדול פי שלושה מאשר אצל גברים. בישראל בכל שנה 20% מבני ה–60 ומעלה ו–40% מבני ה–80 ומעלה מגיעים לחדר המיון עקב נפילות. 6-7% מתוך הנופלים יחוו שבר כתוצאה מהנפילה. חשוב לציין שנפילות הן הגורם העיקרי לתמותה אקראית בקרב אנשים בני 80 ומעלה. שברי אמה וצוואר הירך הם השכיחים יותר בקרב נשים, ואילו שבר בעצם הזרוע, הקרסול והאגן שכיחים פחות. גם אצל גברים השבר השכיח ביותר הוא שבר בצוואר הירך והשברים הפחות שכיחים הם בעצם הזרוע, באמה ובקרסול.

חשוב מאוד לעשות את כל המאמצים כדי למתן את תהליך האוסטיאופורוזיס, כדי לחזק את מערכת העצם בפני חבלה.

הגורמים לאוסטיאופורוזיס

1)  חסר באסטרוגנים (הורמונים נשיים) שבא לביטוי בתקופת הבלות אצל האישה. צפיפות העצם עלולה לרדת בצורה תלולה עד 5-6% כל שנה.

2)  גיל– מהעשור החמישי ואילך קיימת ירידה בצפיפות עצם אצל גברים ונשים של 1-0.5%  בכל שנה. בעשורים השמיני והתשיעי קצב איבוד העצם עלול להתגבר.

3)  חסר בסידן וחסר בוויטמין D.

4)  עישון ושתייה מופרזת של אלכוהול.

5)  שימוש מוגבל באחד האיברים כתוצאה משיתוק, לדוגמה.

6)  חוסר בפעילות גופנית.

7)  מחלות הגורמות לספיגת העצם – פעילות יתר של בלוטת התריס (thyroid gland), של בלוטת יתרת התריס (parathyroid gland) ושל בלוטת יתרת הכליה (adrenal gland).

8)  גוף רזה, מרכיב גנטי ומרכיב אתני.

הדרכים למניעת אוסטיאופורוזיס

למרות שתהליך דלדול העצם קיים אצל כל אדם מגיל העמידה ואילך, אנשים עם עצמות בעלות צפיפות גבוהה יחסית נמצאים בסיכון מופחת לשברים. מטרת המניעה היא שהאוסטיאופורוזיס לא יתקדם עד למצב של סוגי שברים שגורמים לכאבים. קיימות דרכים שונות למניעת התפתחות המחלה.

• לקיחת אסטרוגן– אצל נשים בתקופת הבלות ולאחריה או לאחר כריתת שחלות או חוסר איזון הורמונאלי האסטרוגן מאט את הירידה בצפיפות העצם כתוצאה מגורמים אלה, אולם יש להיוועץ עם רופא נשים על הדרך שבה יש לקחת הורמון זה.
• הקפדה על כמות סידן מספקת בתזונה–  יש להקפיד על כמות גבוהה יותר של סידן בתזונה הרגילה. נמצא שכשמקפידים על כמות נכונה של סידן וויטמין D, קיימת ספיגה יעילה יותר של הסידן מהמעי. ככל שקיימת הפחתה בספיגת הסידן במעיים כך יש סיכוי לירידה בדלדול העצם ובהפחתת אירועי שברים בגיל המבוגר.
• פעילות גופנית שמומלצת בכל מקרה יכולה להפחית את הירידה במסת העצם. אולם, מה שחשוב הוא להקפיד על אורח חיים בריא שכולל בתוכו גם פעילות גופנית, כי היא מחזקת את השרירים, משפרת את שיווי המשקל, מחזקת את העצמות, משפרת את חילוף החומרים וגם מרוממת את מצב הרוח.
• תזונה נכונה– קיים קשר בין תזונה נכונה לשברים ולאוסטיאופורוזיס. צריכה גבוהה של מלח בגיל המעבר מגבירה אובדן הסידן באמצעות השתן. גם קפאין מגביר את אובדן הסידן. מזונות מסויה כגון טופו, חלב מסויה ומיסו עשויים להועיל במניעת אוסטיאופורוזיס.

הטיפול

קיימות תרופות נוגדות פירוק עצם המפחיתות את הסיכון לשברים בדרגות שונות. משך הטיפול המקובל הוא עשר שנים או יותר אצל נשים עם סיכון גבוה לשברים.

לקבלת טיפול תרופתי מתאים יש לפנות לרופא המטפל.

עמותות המטפלות באוסטיאופורוזיס

עילא– עמותה ישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם.

המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.

פורסם: 8.5.2013

(תמונה להמחשה צילום גיל דור)