לוגו דף הבית JDC

קשישים ומצבי חירום – האמנם קבוצת סיכון בלבד?

מאת:  פרופ' מולי להד / נשיא ומייסד עמותת משאבים
עודכן לאחרונה ב-12/01/16
א א א
נושאים:
תקציר:חלק מהספרות המקצועית העוסקת בקבוצות סיכון באוכלוסייה כוללת את הקשישים כקבוצת סיכון. האמנם? האם כל מי שהוא "רשמית" נחשב סוציולוגית לקשיש אכן שיך לקבוצת סיכון?

חלק מהספרות המקצועית העוסקת בקבוצות סיכון באוכלוסייה כוללת את הקשישים כקבוצת סיכון. האם כל מי שהוא "רשמית" בגיל זקנה אכן שיך לקבוצת סיכון?

הרשו לי כבר בשלב זה של מאמרי לקבוע שאין בקביעה זו אמת מדעית, כמעט כמו בביטוי "דומה זקן לילד" – שאף הוא נכלל בקבוצת סיכון ללא בדיקה מעמיקה. במאמר זה אשתדל לבחון את נושא התגובות וההתמודדות בהקשר הרחב ובעקר בהקשר לקשישים.

בספרו "גילו של אדם" קובע מריאן רבינוביץ כי הגיל הוא לא רק הכרונולוגיה אלא צירוף של מרכיבים רבים והמכריע ביניהם התפיסה הפנימית של האדם את מצבו. אכן חלק מהקשישים נמצאים בקבוצת סיכון או בקבוצה בעלת צרכים מיוחדים בכלל ובשעת חירום בפרט. ישנם מאפיינים ייחודיים אוביקטיביים הכוללים את מרבית הקשישים כמו: מהירות תגובה ותנועה, אליהם צריך להיערך אך ישנם גם מרכיבים מהותיים הקשורים לגיל הזקנה שהם משאב בלתי יסולא בפז.

מהו מצב חירום ?

מצב חירום בדרך כלל מאופיין בשינויים מהירים, בחלקם בלתי צפויים, המהווים איום על שלומו הגופני והנפשי של האדם, על שלומם של יקיריו, על אמונותיו וערכיו, על הדימוי העצמי שלו ולעיתים על רכושו. מעניין שתחושת איום ורמתה אינם דברים אוביקטיביים אלא קשורים בהערכה סובייקטיבית שיש לאדם לגבי חומרת האיום עליו או על סביבתו מול תחושת היכולת שלו או של סביבתו.

סדר העדיפויות באשר לתחום המאויים גם הוא אינו בהכרח קבוע וזהה אצל כל בני האדם ואפילו לא אצל כל פרט לאורך כל חייו. כלומר אנשים שונים בתקופות חיים שונות עלולים לחוש איום לפי סדר עדיפות שונה. למי שיצא בשלום מאירוע חמור ואף משפחתו שלימה יכול להיות אבדן רכוש הדבר החמור ביותר שקרה לו ומאיים על חייו, הורים בדרך כלל יחושו איום חמור כששלומם של ילדיהם ימצא בסכנה.

כיוון שאנו מצויים בעידן בו נעשה שימוש במושגים רבים מבלי להסבירם, אתן להלן הסבר קצר של מושג/ים אלו ובהמשך נראה את הקשר בינם לבין הקשישים.:פחד ,חרדה, אנרגיה, לחץ וחוסן.

חרדה ופחד

בשפה הרגילה נוהגים אנשים להשתמש במושג חרדה ופחד בהקשר שלילי, כאילו ישנם שני מצבים קיצוניים – או שהאדם רגוע וזה טוב, או שהאדם חרד ומפחד וזה רע. בפועל, יש חרדה בריאה ויש חרדה שלילית, ויש דרגות רבות בין שני הקטבים. חרדה בריאה מובילה את האדם לעשייה והתמודדות ברמת ביצוע גבוהה, כמו פעולות נכונות וזהירות השומרות על חייו ועל חיי זולתו. חרדה שלילית משתקת את האדם או דוחפת אותו להתמודדות לא יעילה, ולנקיטת פעולות פזיזות ולא אחראיות.

לחרדה יש השפעה מורכבת על הביצוע, לפי העיקרון של עקומת הפעמון. רמה נמוכה מדי של חרדה (עוררות רגשית) דומה לאדישות, והיא קשורה לביצוע נמוך מאוד. ככל שהחרדה עולה היא מעלה את רמת הביצוע, מכיוון שהיא גורמת לאדם לגייס את כוחותיו (להלן אנרגיה ומשאבים) לביצוע המשימה. מעבר לנקודת שיא מסוימת (החלק העליון בעקומת הפעמון) עלייה ברמת החרדה הופכת למזיקה, ומורידה את רמת הביצוע.

אנרגיה

האדם הוא מערכת שלמה הפועלת בעזרת שני מקורות אנרגיה – פיסיולוגית ומנטלית – בעת ובעונה אחת. הביטוי לאנרגיה הפיסיולוגית הוא תנועת האיברים, והביטוי לאנרגיה המנטלית הוא החשיבה והדמיון הנעשות בתודעה (MIND). לכל מערכת יש "חשבון" אנרגיה עצמאי בבנק, אבל קיים גם חשבון משותף. עד גובה מסוים של צריכת אנרגיה אין תלות בין המערכות, והגוף והנפש מוציאים, כל אחד באופן עצמאי, את האנרגיה שלה הם זקוקים. אבל כשחשבון אנרגיה אחד מגיע לאפס, הוא שואב את היתרה מן החשבון של הצד האחר. מכיוון שכל משימה שהאדם מבצע צורכת אנרגיה ומורידה את כמות האנרגיה הכללית, ביצוע של כמה משימות בעת ובעונה אחת גורם לתחרות על כמות האנרגיה המוגבלת, ומכאן שהביצוע נעשה ביתר איטיות ועם טעויות רבות יותר.

לחץ

בין משאבי הגוף והנפש ובין דרישות הסביבה מתנהל דיאלוג מתמיד. לחץ נוצר כאשר דרישות הסביבה גבוהות מן המשאבים והאנרגיה העומדים לרשותו של האדם. לחץ קשור בדרך שבה האדם מפרש את המציאות ומנתח את סיכויי הסבירות לפגיעה. אדם יכול לתפוס את המציאות כקשה, כדורשת משאבים רבים מעבר למה שיש לו, כחסרת ישע וסיכוי לפתרון, ומתוך כך להגיע לרמות גבוהות ומסוכנות של לחץ או לראות במצב הקשה אתגר והזדמנות להוכיח את עצמו. הדבר קשור בהרבה מאוד פעמים בניסיון האישי של האדם ובאמונתו הן בעצמו הן בסביבה (שתבוא עזרתו) והן בכוחות עליונים (לדוגמא אמונה דתית)

חוסן

המושג חוסן מאגד בתוכו את סך המשאבים העומדים לרשותו של האדם בעת התמודדות עם חרדות ולחצים. חוסן גבוה, הוא היכולת להמשיך ולהתמודד עם בעיות חריפות לאורך זמן רב, עקב מלאי משאבים גדול ותרגומו היעיל לאנרגיה. במחקרינו הרבים מצאנו כי לבני האדם מגוון של משאבים המרכיבים את החוסן של הפרט (כמו גם המשפחה או הארגון) .

משאבים אלו מתוארים על ידנו בראשי התיבות גש"ר מא"חד.

ג = גוף, אנשים אלה המתמודדים ומגיבים בעיקר באמצעות ביטויים פיסיים, תגובות ותחושות גופניות. הדרכים שלהם להתמודדות עם לחץ הן הרפיה, תרגול גופני, פעילות פיסית, עשייה ממוקדת בבעיה או עשייה לשם עשייה. מדיטציה, אכילה, שינה ולעיתים נטייה להשתמש בתרופות ובסמי הרגעה.

ר = רגש אלו ייטו להשתמש בביטויי רגשות, כמו: בכי וצחוק, כעס, יבקשו תמיכה רגשית אצל הזולת או יתבטאו בדרכים בלתי מילוליות, כגון: ציור, קריאה או כתיבה.

ש = שכל, ישנם בני אדם שסגנון ההתמודדות המועדף עליהם הוא שימוש בחשיבה קוגניטיבית. האסטרטגיות הקוגניטיביות יאופיינו באיסוף מידע, בפתרון בעיות, בניווט מחשבות עצמי, בבניית תוכנית, בלמידה מניסיון ובחיפוש אלטרנטיבות וברשימה של סדר העדפות .

מ"א = מערכת אמונות, אם זה מסתמך על אמונות, ערכים וחיפוש משמעות, על מנת להנחות ולהדריך את עצמו בזמנים של לחץ ומשבר. הכוונה כאן לא רק לאמונה דתית, אלא גם לעמדות פוליטיות, ל"אני מאמין" כזה או אחר או לתחושות של יעוד ושליחות, כגון: הצורך בהגשמה עצמית ובביטוי חזק של העצמי, ניווט עצמי ומיקוד שליטה קיים. טיפוס זה עשוי להסתמך על תקוותיות, אופטימיות (פסימיות) ופטליזם וכן על מיסטיקה ושימוש בטקסים.

ח = חברה, אנשים אלו משתמשים בעדיפות בערוץ החברתי. האדם שואב תמיכה מהשתייכות לקבוצה, מקבלת תפקיד או לקיחת תפקיד לעצמו, ותחושת השייכות לארגון והיררכיה מייצוג עצמו במדרג החברתי.

ד = דמיון קבוצה רביעית תשתמש בדמיון להקלה על מציאות קשה. היא תשתמש בפעילות יצירתית או בהסחת דעת (צפייה בתוכניות בידור בט,לוויזיה), באמצעות חלומות בהקיץ ומחשבות נעימות. אנשים אלו יסיחו את דעתם על ידי שימוש בדמיון מודרך או לחילופין ינסו לדמיין פתרונות נוספים לבעיה, החורגים מן העובדות, תוך שימוש באלתור, הומור ויצירתיות ראיית עתיד ודימוי כיצד הדברים יראו אז.

לכל אחד מאתנו יש מגוון משאבים ובכל זאת כל אחד מעדיף משאב מסוים על פני אחרים. אנו מבקשים לחפש את המאזן בין הכוחות הבולמים המחלישים והמפריעים לפרט לבין המשאבים והכוחות הדוחפים ומעודדים אותו.

מאפייני קושי בגיל המבוגר

לקשישים ישנם מספר מאפיינים המחייבים התייחסות מיוחדת אך בשום פנים לא להתייחס אליהם כאל חסרי ישע או להתבונן אליהם בפטרוניות ועליונות. מאפיינים פיזיולוגיים: חלק מהקשישים מתקשים בראיה שמיעה ותנועה דבר המקשה על שמיעת התרעות, התמצאות בתנאי אפילה וקושי להגיע למחסה בטוח במהירות . מאפיינים נוספים של חלק מהקשישים הם קושי להסתגל למצבים משתנים מהירים המאפיינים מצבי חירום, הקושי לעזוב את הבית למחסה זמני, החשש לעזוב את הבית שמא לעולם לא ישובו אליו.

מאפיינים קוגניטיביים- לעיתים בשל עייפות, תרופות, שמיעה או מצב נפשי הריכוז של חלק מהקשישים יורד דבר שבהמשך נראה כי הוא אחת מהתגובות הנורמאליות למצבי חירום. מידע המשתנה במהירות, מתעדכן תדיר נאמר במהירות על ידי קריינים שאינם הוגים היטב את המסר אף הוא מהווה קושי לחלק מהקשישים.

מאפיינים רגשיים – ניסיון החיים והמצב החברתי הרגיש של רבים מהקשישים מביא אותם להתקבץ בשני קצוות. הקצה של נוקשות ועקשנות מחד ומאידך הקצה של רגשנות ותלות. הנוקשות יכולה להיות מתוארת כ"מה יש כבר לשנות, ראינו את הכל" או " פחד משינוי והצמדות למוכר" , הרגשנות והתלות יכולה להיות מוסברת כחלק מהקושי להתמודד עם עולם מלא שינויים, שבו התפיסה של הקשיש במקרה "הטוב" הוא של נסבל ובמקרה הגרוע כמי ש"עבר זמנו …התלות יכולה לנבוע מהצורך באישור ואהבה של הסביבה כמו גם מהחשש שהגוף בוגד, שהחברים מתמעטים, ושהמוות ממשמש בפתח.

משאבים ייחודיים של קשישים היכולים לסייע להם ולקהילה

בעבודתנו בקהילות בקו העימות בשנים 1980-2000 הקמנו קבוצות מתנדבים מהישובים לסיוע לקהילתם. קראנו להם צוות סיוע לשעת חירום. בחלק מהקהילות היוו הקשישים ( גם בני 75 ומעלה) חלק מצוות המתנדבים. בטרם אתאר את התפקיד אליהם יועדו המתנדבים ברצוני לתאר את המאפיינים הייחודיים לקשישים היכולים להיות משאב יוצא מן הכלל לעצמם ולקהילתם בשעת חירום ומשבר.

ניסיון חיים – רבים מהקשישים צברו ניסיון חיים הכולל התנסות והתמודדות מגוונת במצבי לחץ וחירום. הניסיון הזה נותן להם פרספקטיבה ואמונה שאפשר להתגבר אפשר לעבור משברים ולהמשיך הלאה. משפחות צעירות עם ילדים קטנים עשויות להרוויח מניסיון החיים הזה של הקשיש כמשקל נגד לתחושה ש"רק לי זה קורה" מה יהיה" איך נעמוד בזה".

זמינות – רבים מהקשישים הנהנים מבריאות סבירה ,זמינים ויכולים להגיש עזרה. הם פנויים בשעות ש"הצעירים" עסוקים במרוץ החיים ודבר זה הופך אותם למשאב חשוב. העובדה ש"אינם ממהרים לשום מקום" מאפשרת להם להיות סבלניים לאחר.

נינוחות – ניסיון החיים והעובדה ש"היינו כבר בסרט הזה" מאפשר לקשישים רבים להיות נינוחים ושקולים בתגובתם.

משמעות ותחושה שזקוקים לי- רבים מהקשישים חשים כי הם "כלי אין חפץ בו" למרות שניסיון חייהם רב, בריאותם סבירה או טובה, וחושיהם מחודדים כמו שאומרת יפה ירקוני בשירה "טנגו לא לקחו אותו" . והנה דווקא עת מצוקה מזמנת לקשיש הזדמנות לתת לתרום ולהרגיש שזקוקים לו ושתרומתו משמעותית. מאפיין זה קשור אצל חלק עם הקשישים עם "אי בררנות". תפקידים שאחרים רואים בהם "חסרי חשיבות ופרסטיג\'ה" ממולאים הרבה פעמים בנאמנות ותוך יציקת משמעות לתוכם על ידי הקשיש המתנדב.

ניסיון פרקטי – מעבר למושג הכולל של ניסיון חיים ("עברנו את פרעה נעבור גם את זה") לרבים מהקשישים יש גם ניסיון פרקטי בארגון ובבצוע משימות בשעת חירום. זמן יקר המתבזבז אצל חסרי ניסיון ב"המצאת הגלגל" נחסך בשימוש מושכל בניסיון המעשי של רבים מאלו שעברו בחייהם אירועי משבר ואסון ארגנו וניהלו מערכות ואמצעים מגוונים. גם הניסיון הפרקטי בשימוש באמצעים חליפיים בעת מחסור הוא משאב. לדוגמא: הכנת מזון מחומרים חליפיים כמו- "כבד קצוץ" משמרים או קישואים.

עבור קבוצות חדשות באוכלוסייה ( כמו עולים) יכול להוות הקשיש סמל ועוגן שניתן להתגבר ויש משמעות וחשיבות להיותנו כאן ולהתמודדות עם הקשיים תוך אמונה בעתיד טוב יותר לאור ניסיון העבר.

אותם קשישים הנהנים מבריאות טובה שהם ניידים (בעלי רכב) יכולים למלא תפקידים שונים הקשורים הן בהובלת הספקה, הן בהבאת מצרכים למשפחות או יחידים נזקקים או מוגבלים והן בהובלה למרכזי סיוע כגון: בתי חולים, קופת חולים.

נקודת מבט זו בעצם נוקטת עמדה של התבוננות מבחינה ולא סטריאוטיפית על אוכלוסיית הקשישים כזקוקים לסיוע מחד ומאידך כמשאב קהילתי שלא יסולא בפז . גישה זו מדגישה את המוטו של מרכז משאבים בתל חי, "לעזור להם לעזור לעצמם". כלומר אותם קשישים שיכולים להתנדב להתגייס למילוי צרכי הכלל מרוויחים רווח עצום ויש האומרים שרווח זה עבור הפרט רב מהשקעתו. הם מרגישים משמעות, שליחות, נחיצות הם פעילים במקום להיות סבילים הם נותנים יחס ומקבלים אהבה וכבוד הם פותרים בעיות ושואבים מניסיונם ומלמדים אחרים.הם מאלתרים על בסיס ידע קודם, משתפים בסיפורי חייהם כמודל להתמודדות.

פרויקט סייעים חברתיים לשעת חירום

החל ב-1980 יזם מרכז משאבים לפיתוח משאבי התמודדות (או בשמו הקודם: המרכז לשעת חירום) סדנאות הכשרה למסייעים בלתי מקצועיים מתוך הקהילה. הרעיון נבע מהצורך להכשיר חברים בקהילות מרוחקות הנמצאות באיום, כנותני "עזרה ראשונה נפשית" בשעת חירום. מחסור בכוח אדם מקצועי מחד, ומאידך ההשקפה שככל שניתן לאוכלוסייה יותר משאבים וכלים, ההתמודדות הכללית תשתפר הביאו לפיתוח מודל ובעקבותיו הכשרה סדנאית של מתנדבים מכל קשת הציבור.

כבר בסדנא הראשונה השתתפו קשישים מהישובים שנוכחותם העבירה מהרגע הראשון תחושה של ניסיון חיים יכולת ספונטנית לפתרון בעיות ובטחון שאפשר להתמודד. הקורסים הכשירו את המשתתפים בזיהוי תגובות חרדה חריפות, בכלים להרגעה מידית וסיוע פסיכו- קהילתי, בזיהוי כוחות וביכולת להעריך מי חייב סיוע מקצועי מיידי והפנייתו לטיפול.

כל משתלם התחייב לקחת חלק בפרוייקט קהילתי בשגרה ולמלא תפקיד בקהילה בשעת חירום. לדוגמא -זיהוי נזקקים, התגייסות להוריד נכים למקלטים, סיוע למשפחות צעירות עם ילדים קטנים, חלוקת מזון, איוש קו מידע, הפעלת פעוטון במקלט ועוד. עם פיתוח נושא הטלוויזיה הקהילתית הוקדשו מחשבה ומאמצים בתכנון מענים למגוון האוכלוסייה כולל הקשישים.

אחד מהפיתוחים הייתה מערכת איתות והתרעה לכבדי שמיעה או צפירה לכבדי ראיה. מערכת זו התריעה וכיוונה את הנזקק לפתוח את מכשיר הטלביזיה ולקבל הנחיות לפעולה. בשנים האחרונות פותחו על ידנו תכניות ייחודיות לשימוש ביצירה והבעה עם קשישים במצבי חרדה וקושי תוך מיקוד על פיתוח יכולת התמודדות עם שינויים נורמטיביים וחריגים. בסדנאות אלו נעשה שימוש בביבליותרפיה, ריפוי באמצעות זיכרונות, אומנות, מוזיקה, דרמה ודמיון מודרך.

גם גישה המעודדת חוסן והתמודדות אינה יכולה להתעלם מהקשיים שמצבי לחץ וחרדה מעוררים . הבה נבחן בקצרה את התגובות האופייניות למצבים אלו.

מה הן התגובות האופייניות למצב חרדה?

במישור ההכרתי – מה שהראש משדר

* ירידה בכושר הריכוז וההקשבה

* מעברים חדים מנושא לנושא

* אמירות קיצוניות וביטויים המביעים תחושת "אין מוצא"

* קושי בהבנת דברים

* פגיעה בכושר הזכירה ובלבול בעובדות אובייקטיביות.

במישור הרגשי – מה שהלב משדר

* חילופים מהירים במצב הרוח

* תחושה של חוסר ערך, חוסר אונים וייאוש

* ביטויים של חרדה וחששות מן העתיד

* רגישות רבה, התרגזות מכל דבר קטן

* תחושה של כעס ורוגז.

במישור הגופני – מה שהגוף משדר

התגובות הגופניות שונות מאדם לאדם, ולעתים הן ממש הפוכות, אך המשותף להן הוא עוצמה והיקף חריגים.

כדאי לשים לב לתופעות שלהלן:

* הפרעות שינה או רצון עז לישון

* איבוד תיאבון או אכילת יתר

* רפיון, תחושה של חוסר אונים או מתח רב בשרירים

* כאבים (כאבי ראש, כאבי בטן וכדומה)

 במישור ההתנהגותי

* בלבול בהתנהגות: הקשיש מתחיל בדבר, אינו גומר ועובר לדבר אחר

* עשיית יתר: בדרך כלל מתבטאת בהתעסקות בפרטים לא חשובים

* חוסר יעילות בכל תחומי העיסוק

* שיתוק, אי עשייה, אפאתיה

* ריבוי מריבות -עם שכנים לחדר, עם הצוות, עם חברים ואף עם בני המשפחה. (מתוך בלי פניקה בהוצאת אש"ל)

מה לעשות עם קשישים החווים בעצמם תחושת חרדה ?

במסגרת הזו אתייחס רק להתערבות ברמה הקבוצתית למרות שעקרונות אלו נכונים גם לגבי האדם.

המטרות של המפגש הקבוצתי לתת לקשישים הזדמנות לשתף ברגשותיהם ובחוויותיהם, לאפשר הבנה של האירוע ובדיקת העובדות תוך אירגון המפה הקוגניטיבית, לעודד ולהצביע על הנורמליות והדמיון בין התגובות השונות לתמוך ולשנע משאבים מהקבוצה ולזהות תגובות חריגות. כדי ששיחה כזו תתקיים חשוב לשמור על הכללים הבאים:

  1. לשמור על בטיחות ובטחון כלומר לקיים את המפגש במקום בטוח ולהשרות אוירה של בטחון קבלה ושהמנחה שולט במצב.

  2. לקבל כל אדם על רגשותיו לא לזלזל או להאשים אותו על תגובותיו בשעת חירום.

  3. לעודד את חברי הקבוצה לתמוך ולסייע איש לרעהו.

  4. ללמד את המשתתפים מה התגובות התחושות הרגשות והמחשבות הצפויות ,כיצד ניתן להתמודד עימן ואיפה ניתן לקבל עזרה בעת הצורך.

  5. לאפשר לאנשים להתבטא, אך לא להכריח איש לשתף בקורות אותו.

  6. לשמור על זכויותיו של כל משתתף ולמנוע עד כמה שניתן "התקפות" אישיות.

  7. לשמור על מסגרת הזמן ועל מבנה ברור של התהליך ( שמירה על גבולות).

ניסיתי בדברי אלו לאזן בין הגישה המתמקדת בקושי ובחרדה לבין הגישה הרואה במצבים אלו הזדמנות ואתגר .

לסיום הרשו לי לסיים בפתגם סיני עתיק הטומן בחובו את "חכמת הדורות":

"איננו יכולים למנוע מצפרי הדאגה והצער מלרחף מעל לראשינו,

אנו יכולים רק למנוע מהם לבנות לעצמן קינים בשערות ראשינו."

נבחרת היועצים שלנו

זקוקים למידע נוסף? ייעוץ פרטני
הרשמו כעת לשיחת ייעוץ אחד על אחד
הייעוץ ללא תשלום, כשירות לציבור של עמותת רעות, ואשל ג'וינט ישראל שיחת ייעוץ בחינם הירשמו כעת

לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות

            Array
(
    [0] => WP_Comment Object
        (
            [comment_ID] => 16618
            [comment_post_ID] => 6553
            [comment_author] => דפנה גולן שמש
            [comment_author_email] => 
            [comment_author_url] => 
            [comment_author_IP] => 
            [comment_date] => 2012-10-24 18:42:51
            [comment_date_gmt] => 2012-10-24 18:42:51
            [comment_content] => נהנתי מאוד מקריאת המאמר. 
לעורך הלשוני: מציעה להחליף את המילה קשישים בזקנים.
            [comment_karma] => 0
            [comment_approved] => 1
            [comment_agent] => 
            [comment_type] => 
            [comment_parent] => 0
            [user_id] => 0
            [children:protected] => 
            [populated_children:protected] => 
            [post_fields:protected] => Array
                (
                    [0] => post_author
                    [1] => post_date
                    [2] => post_date_gmt
                    [3] => post_content
                    [4] => post_title
                    [5] => post_excerpt
                    [6] => post_status
                    [7] => comment_status
                    [8] => ping_status
                    [9] => post_name
                    [10] => to_ping
                    [11] => pinged
                    [12] => post_modified
                    [13] => post_modified_gmt
                    [14] => post_content_filtered
                    [15] => post_parent
                    [16] => guid
                    [17] => menu_order
                    [18] => post_type
                    [19] => post_mime_type
                    [20] => comment_count
                )

        )

    [1] => WP_Comment Object
        (
            [comment_ID] => 16617
            [comment_post_ID] => 6553
            [comment_author] => טל
            [comment_author_email] => 
            [comment_author_url] => 
            [comment_author_IP] => 
            [comment_date] => 2012-03-22 18:08:29
            [comment_date_gmt] => 2012-03-22 18:08:29
            [comment_content] => 
            [comment_karma] => 0
            [comment_approved] => 1
            [comment_agent] => 
            [comment_type] => 
            [comment_parent] => 0
            [user_id] => 0
            [children:protected] => 
            [populated_children:protected] => 
            [post_fields:protected] => Array
                (
                    [0] => post_author
                    [1] => post_date
                    [2] => post_date_gmt
                    [3] => post_content
                    [4] => post_title
                    [5] => post_excerpt
                    [6] => post_status
                    [7] => comment_status
                    [8] => ping_status
                    [9] => post_name
                    [10] => to_ping
                    [11] => pinged
                    [12] => post_modified
                    [13] => post_modified_gmt
                    [14] => post_content_filtered
                    [15] => post_parent
                    [16] => guid
                    [17] => menu_order
                    [18] => post_type
                    [19] => post_mime_type
                    [20] => comment_count
                )

        )

)
        
  1. דפנה גולן שמש, 24.10.12

    נהנתי מאוד מקריאת המאמר.
    לעורך הלשוני: מציעה להחליף את המילה קשישים בזקנים.

השאר תגובה