לוגו דף הבית JDC
לקבלת ייעוץ בחינם –  1-700-700-204

קשישים ומצבי חירום- האמנם קבוצת סיכון בלבד?

מצב חירום בדרך כלל מאופיין בשינויים מהירים, בחלקם בלתי צפויים, המהווים איום על שלומו הגופני והנפשי של האדם

מאת:  פרופ' מולי להד/ נשיא ומייסד עמותת משאבים
עודכן לאחרונה ב-20/05/19
א א א
נושאים:
תקציר:לחץ קשור בדרך שבה האדם מפרש את המציאות ומנתח את סיכויי הסבירות לפגיעה. אדם יכול לתפוס את המציאות כקשה, כחסרת סיכוי לפתרון, ומתוך כך להגיע לרמות גבוהות ומסוכנות של לחץ או לראות במצב הקשה אתגר והזדמנות להוכיח את עצמו.

חלק מהספרות המקצועית העוסקת בקבוצות סיכון באוכלוסייה כוללת את הקשישים כקבוצת סיכון. האם כל מי שהוא "רשמית" בגיל זיקנה אכן שייך לקבוצת סיכון?

הרשו לי כבר בשלב זה של מאמרי לקבוע שאין בקביעה זו אמת מדעית, כמעט כמו בביטוי "דומה זקן לילד"– שאף הוא נכלל בקבוצת סיכון ללא בדיקה מעמיקה. במאמר זה אשתדל לבחון את נושא התגובות וההתמודדות בהקשר הרחב ובעיקר בהקשר לקשישים.

בספרו "גילו של אדם" קובע מריאן רבינוביץ כי הגיל הוא לא רק הכרונולוגיה אלא צירוף של מרכיבים רבים והמכריע ביניהם התפיסה הפנימית של האדם את מצבו. אכן, חלק מהקשישים נמצאים בקבוצת סיכון או בקבוצה בעלת צרכים מיוחדים בכלל ובשעת חירום בפרט. ישנם מאפיינים ייחודיים אובייקטיביים הכוללים את מרבית הקשישים כמו: מהירות תגובה ותנועה, אליהם צריך להיערך, אך, ישנם גם מרכיבים מהותיים הקשורים לגיל הזיקנה שהם משאב בלתי יסולא בפז.

מהו מצב חירום?

מצב חירום בדרך כלל מאופיין בשינויים מהירים, בחלקם בלתי צפויים, המהווים איום על שלומו הגופני והנפשי של האדם, על שלומם של יקיריו, על אמונותיו וערכיו, על הדימוי העצמי שלו ולעתים על רכושו. מעניין שתחושת איום ורמתה אינם דברים אובייקטיביים אלא קשורים בהערכה סובייקטיבית שיש לאדם לגבי חומרת האיום עליו או על סביבתו מול תחושת היכולת שלו או של סביבתו.

סדר העדיפויות באשר לתחום המאוים גם הוא אינו בהכרח קבוע וזהה אצל כל בני האדם ואפילו לא אצל כל פרט לאורך כל חייו. כלומר, אנשים שונים בתקופות חיים שונות עלולים לחוש איום לפי סדר עדיפות שונה. למי שיצא בשלום מאירוע חמור ואף משפחתו שלמה יכול להיות אובדן רכוש הדבר החמור ביותר שקרה לו ומאיים על חייו, הורים בדרך כלל יחושו איום חמור כששלומם של ילדיהם יימצא בסכנה.

כיוון שאנו מצויים בעידן בו נעשה שימוש במושגים רבים מבלי להסבירם, אתן להלן הסבר קצר של מושג/ ים אלו ובהמשך נראה את הקשר בינם לבין הקשישים: פחד, חרדה, אנרגיה, לחץ וחוסן.

חרדה ופחד

בשפה הרגילה נוהגים אנשים להשתמש במושג חרדה ופחד בהקשר שלילי, כאילו ישנם שני מצבים קיצוניים– או שהאדם רגוע וזה טוב, או שהאדם חרד ומפחד וזה רע. בפועל, יש חרדה בריאה ויש חרדה שלילית, ויש דרגות רבות בין שני הקטבים. חרדה בריאה מובילה את האדם לעשייה והתמודדות ברמת ביצוע גבוהה, כמו פעולות נכונות וזהירות השומרות על חייו ועל חיי זולתו. חרדה שלילית משתקת את האדם או דוחפת אותו להתמודדות לא יעילה ולנקיטת פעולות פזיזות ולא אחראיות.

לחרדה יש השפעה מורכבת על הביצוע, לפי העיקרון של עקומת הפעמון. רמה נמוכה מדיי של חרדה (עוררות רגשית) דומה לאדישות, והיא קשורה לביצוע נמוך מאוד. ככל שהחרדה עולה היא מעלה את רמת הביצוע, מכיוון שהיא גורמת לאדם לגייס את כוחותיו (להלן אנרגיה ומשאבים) לביצוע המשימה. מעבר לנקודת שיא מסוימת (החלק העליון בעקומת הפעמון) עלייה ברמת החרדה הופכת למזיקה, ומורידה את רמת הביצוע.

אנרגיה

האדם הוא מערכת שלמה הפועלת בעזרת שני מקורות אנרגיה– פיסיולוגית ומנטאלית, בעת ובעונה אחת. הביטוי לאנרגיה הפיסיולוגית הוא תנועת האיברים, והביטוי לאנרגיה המנטאלית הוא החשיבה והדמיון הנעשים בתודעה (MIND). לכל מערכת יש "חשבון" אנרגיה עצמאי בבנק, אבל קיים גם חשבון משותף. עד גובה מסוים של צריכת אנרגיה אין תלות בין המערכות והגוף והנפש מוציאים, כל אחד באופן עצמאי, את האנרגיה שלה הם זקוקים. אבל, כשחשבון אנרגיה אחד מגיע לאפס, הוא שואב את היתרה מן החשבון של הצד האחר. מכיוון שכל משימה שהאדם מבצע צורכת אנרגיה ומורידה את כמות האנרגיה הכללית, ביצוע של כמה משימות בעת ובעונה אחת גורם לתחרות על כמות האנרגיה המוגבלת, ומכאן שהביצוע נעשה ביתר אטיות ועם טעויות רבות יותר.

לחץ

בין משאבי הגוף והנפש ובין דרישות הסביבה מתנהל דיאלוג מתמיד. לחץ נוצר כאשר דרישות הסביבה גבוהות מן המשאבים והאנרגיה העומדים לרשותו של האדם. לחץ קשור בדרך שבה האדם מפרש את המציאות ומנתח את סיכויי הסבירות לפגיעה. אדם יכול לתפוס את המציאות כקשה, כדורשת משאבים רבים מעבר למה שיש לו, כחסרת ישע וסיכוי לפתרון, ומתוך כך להגיע לרמות גבוהות ומסוכנות של לחץ או לראות במצב הקשה אתגר והזדמנות להוכיח את עצמו. הדבר קשור בהרבה מאוד פעמים בניסיון האישי של האדם ובאמונתו הן בעצמו, הן בסביבה (שתבוא עזרתו) והן בכוחות עליונים (לדוגמה אמונה דתית).

חוסן

המושג חוסן מאגד בתוכו את סך המשאבים העומדים לרשותו של האדם בעת התמודדות עם חרדות ולחצים. חוסן גבוה הוא היכולת להמשיך ולהתמודד עם בעיות חריפות לאורך זמן רב, עקב מלאי משאבים גדול ותרגומו היעיל לאנרגיה. במחקרינו הרבים מצאנו כי לבני האדם מגוון של משאבים המרכיבים את החוסן של הפרט (כמו גם המשפחה או הארגון).

משאבים אלו מתוארים על ידינו בראשי התיבות גש"ר מא"חד.

ג= גוף, אנשים אלה מתמודדים ומגיבים בעיקר באמצעות ביטויים פיסיים, תגובות ותחושות גופניות. הדרכים שלהם להתמודדות עם לחץ הן הרפיה, תרגול גופני, פעילות פיסית, עשייה ממוקדת בבעיה או עשייה לשם עשייה. מדיטציה, אכילה, שינה ולעתים נטייה להשתמש בתרופות ובסמי הרגעה.

ר= רגש, אלו ייטו להשתמש בביטויי רגשות, כמו: בכי וצחוק, כעס, יבקשו תמיכה רגשית אצל הזולת או יתבטאו בדרכים בלתי מילוליות, כגון: ציור, קריאה או כתיבה.

ש= שכל, ישנם בני אדם שסגנון ההתמודדות המועדף עליהם הוא שימוש בחשיבה קוגניטיבית. האסטרטגיות הקוגניטיביות יאופיינו באיסוף מידע, בפתרון בעיות, בניווט מחשבות עצמי, בבניית תכנית, בלמידה מניסיון, בחיפוש אלטרנטיבות וברשימה של סדר העדפות.

מ"א= מערכת אמונות, אדם זה יסתמך על אמונות, ערכים וחיפוש משמעות, על מנת להנחות ולהדריך את עצמו בזמנים של לחץ ומשבר. הכוונה כאן לא רק לאמונה דתית, אלא גם לעמדות פוליטיות, ל"אני מאמין" כזה או אחר או לתחושות של ייעוד ושליחות, כגון: הצורך בהגשמה עצמית ובביטוי חזק של העצמי, ניווט עצמי ומיקוד שליטה קיים. טיפוס זה עשוי להסתמך על תקוותיות, אופטימיות (פסימיות) ופטליזם וכן על מיסטיקה ושימוש בטקסים.

ח= חברה, אנשים אלו משתמשים בעדיפות בערוץ החברתי. האדם שואב תמיכה מהשתייכות לקבוצה, מקבלת תפקיד או לקיחת תפקיד לעצמו, ותחושת השייכות לארגון והיררכיה מייצוג עצמו במדרג החברתי.

ד= דמיון, קבוצה רביעית תשתמש בדמיון להקלה על מציאות קשה. היא תשתמש בפעילות יצירתית או בהסחת דעת (צפייה בתוכניות בידור בטלוויזיה), באמצעות חלומות בהקיץ ומחשבות נעימות. אנשים אלו יסיחו את דעתם על ידי שימוש בדמיון מודרך או לחילופין ינסו לדמיין פתרונות נוספים לבעיה, החורגים מן העובדות, תוך שימוש באילתור, הומור ויצירתיות ראיית עתיד ודימוי כיצד הדברים יראו אז.

לכל אחד מאתנו יש מגוון משאבים ובכל זאת כל אחד מעדיף משאב מסוים על פני אחרים. אנו מבקשים לחפש את המאזן בין הכוחות הבולמים המחלישים והמפריעים לפרט לבין המשאבים והכוחות הדוחפים ומעודדים אותו.

מאפייני קושי בגיל המבוגר

לקשישים ישנם מספר מאפיינים המחייבים התייחסות מיוחדת אך, בשום פנים לא להתייחס אליהם כאל חסרי ישע או להתבונן אליהם בפטרוניות ועליונות. מאפיינים פיזיולוגיים: חלק מהקשישים מתקשים בראיה, בשמיעה ובתנועה, דבר המקשה על שמיעת התרעות, התמצאות בתנאי אפלה וקושי להגיע למחסה בטוח במהירות. מאפיינים נוספים של חלק מהקשישים הם קושי להסתגל למצבים משתנים מהירים המאפיינים מצבי חירום, הקושי לעזוב את הבית למחסה זמני, החשש לעזוב את הבית שמא לעולם לא ישובו אליו.

מאפיינים קוגניטיביים- לעתים, בשל עייפות, תרופות, שמיעה או מצב נפשי הריכוז של חלק מהקשישים יורד דבר שבהמשך נראה כי הוא אחת מהתגובות הנורמאליות למצבי חירום. מידע המשתנה במהירות, מתעדכן תדיר, נאמר במהירות על ידי קריינים שאינם הוגים היטב את המסר, אף הוא מהווה קושי לחלק מהקשישים.

מאפיינים רגשיים– ניסיון החיים והמצב החברתי הרגיש של רבים מהקשישים מביא אותם להתקבץ בשני קצוות. הקצה של נוקשות ועקשנות מחד ומאידך הקצה של רגשנות ותלות. הנוקשות יכולה להיות מתוארת כ"מה יש כבר לשנות, ראינו את הכל" או "פחד משינוי והצמדות למוכר", הרגשנות והתלות יכולה להיות מוסברת כחלק מהקושי להתמודד עם עולם מלא שינויים, שבו התפיסה של הקשיש במקרה "הטוב" היא של נסבל ובמקרה הגרוע כמי ש"עבר זמנו …". התלות יכולה לנבוע מהצורך באישור ואהבה של הסביבה כמו גם מהחשש שהגוף בוגד, שהחברים מתמעטים, ושהמוות ממשמש בפתח.

משאבים ייחודיים של קשישים היכולים לסייע להם ולקהילה

בעבודתנו בקהילות בקו העימות בשנים 2000-1980 הקמנו קבוצות מתנדבים מהיישובים לסיוע לקהילתם. קראנו להם צוות סיוע לשעת חירום. בחלק מהקהילות היוו הקשישים (גם בני 75 ומעלה) חלק מצוות המתנדבים. בטרם אתאר את התפקיד אליהם יועדו המתנדבים ברצוני לתאר את המאפיינים הייחודיים לקשישים היכולים להיות משאב יוצא מן הכלל לעצמם ולקהילתם בשעת חירום ומשבר.

ניסיון חיים– רבים מהקשישים צברו ניסיון חיים הכולל התנסות והתמודדות מגוונת במצבי לחץ וחירום. הניסיון הזה נותן להם פרספקטיבה ואמונה שאפשר להתגבר, אפשר לעבור משברים ולהמשיך הלאה. משפחות צעירות עם ילדים קטנים עשויות להרוויח מניסיון החיים הזה של הקשיש כמשקל נגד לתחושה ש"רק לי זה קורה", "מה יהיה", "איך נעמוד בזה".

זמינות– רבים מהקשישים הנהנים מבריאות סבירה זמינים ויכולים להגיש עזרה. הם פנויים בשעות ש"הצעירים" עסוקים במרוץ החיים ודבר זה הופך אותם למשאב חשוב. העובדה שהם "אינם ממהרים לשום מקום" מאפשרת להם להיות סבלניים לאחר.

נינוחות– ניסיון החיים והעובדה ש"היינו כבר בסרט הזה" מאפשרים לקשישים רבים להיות נינוחים ושקולים בתגובתם.

משמעות ותחושה שזקוקים לי- רבים מהקשישים חשים כי הם "כלי אין חפץ בו" למרות שניסיון חייהם רב, בריאותם סבירה או טובה וחושיהם מחודדים כמו שאומרת יפה ירקוני בשירה "טנגו לא לקחו אותו", והנה דווקא עת מצוקה מזמנת לקשיש הזדמנות לתת לתרום ולהרגיש שזקוקים לו ושתרומתו משמעותית. מאפיין זה קשור אצל חלק מהקשישים עם "אי בררנות". תפקידים שאחרים רואים בהם "חסרי חשיבות ופרסטיג'ה" ממולאים הרבה פעמים בנאמנות ותוך יציקת משמעות לתוכם על ידי הקשיש המתנדב.

ניסיון פרקטי– מעבר למושג הכולל של ניסיון חיים ("עברנו את פרעה נעבור גם את זה") לרבים מהקשישים יש גם ניסיון פרקטי בארגון ובביצוע משימות בשעת חירום. זמן יקר המתבזבז אצל חסרי ניסיון ב"המצאת הגלגל" נחסך בשימוש מושכל בניסיון המעשי של רבים מאלו שעברו בחייהם אירועי משבר ואסון, ארגנו וניהלו מערכות ואמצעים מגוונים. גם הניסיון הפרקטי בשימוש באמצעים חליפיים בעת מחסור הוא משאב. לדוגמה: הכנת מזון מחומרים חליפיים כמו "כבד קצוץ" משמרים או קישואים.

עבור קבוצות חדשות באוכלוסייה (כמו עולים) יכול להוות הקשיש סמל ועוגן לכך שניתן להתגבר ויש משמעות וחשיבות להיותנו כאן ולהתמודדות עם הקשיים תוך אמונה בעתיד טוב יותר לאור ניסיון העבר.

אותם קשישים הנהנים מבריאות טובה שגם ניידים (בעלי רכב) יכולים למלא תפקידים שונים הקשורים הן בהובלת הספקה, הן בהבאת מצרכים למשפחות או יחידים נזקקים או מוגבלים והן בהובלה למרכזי סיוע כגון: בתי חולים, קופת חולים.

נקודת מבט זו בעצם נוקטת עמדה של התבוננות מבחינה ולא סטריאוטיפית על אוכלוסיית הקשישים כזקוקים לסיוע מחד ומאידך כמשאב קהילתי שלא יסולא בפז. גישה זו מדגישה את המוטו של מרכז משאבים בתל חי, "לעזור להם לעזור לעצמם". כלומר, אותם קשישים שיכולים להתנדב ולהתגייס למילוי צרכי הכלל מרוויחים רווח עצום ויש האומרים שרווח זה עבור הפרט רב מהשקעתו. הם מרגישים משמעות, שליחות, נחיצות, הם פעילים במקום להיות סבילים, הם נותנים יחס ומקבלים אהבה וכבוד, הם פותרים בעיות ושואבים מניסיונם ומלמדים אחרים, הם מאלתרים על בסיס ידע קודם, משתפים בסיפורי חייהם כמודל להתמודדות.

פרויקט סייעים חברתיים לשעת חירום

החל ב-1980 יזם מרכז משאבים לפיתוח משאבי התמודדות (או בשמו הקודם: המרכז לשעת חירום) סדנאות הכשרה למסייעים בלתי מקצועיים מתוך הקהילה. הרעיון נבע מהצורך להכשיר חברים בקהילות מרוחקות הנמצאות באיום, כנותני "עזרה ראשונה נפשית" בשעת חירום. מחסור בכוח אדם מקצועי מחד, ומאידך ההשקפה שככל שניתן לאוכלוסייה יותר משאבים וכלים, ההתמודדות הכללית תשתפר הביאו לפיתוח מודל ובעקבותיו הכשרה סדנאית של מתנדבים מכל קשת הציבור.

כבר בסדנה הראשונה השתתפו קשישים מהיישובים שנוכחותם העבירה מהרגע הראשון תחושה של ניסיון חיים, יכולת ספונטנית לפתרון בעיות וביטחון שאפשר להתמודד. הקורסים הכשירו את המשתתפים בזיהוי תגובות חרדה חריפות, בכלים להרגעה מיידית וסיוע פסיכו-קהילתי, בזיהוי כוחות וביכולת להעריך מי חייב סיוע מקצועי מיידי והפנייתו לטיפול.

כל משתלם התחייב לקחת חלק בפרויקט קהילתי בשגרה ולמלא תפקיד בקהילה בשעת חירום. לדוגמה -זיהוי נזקקים, התגייסות להוריד נכים למקלטים, סיוע למשפחות צעירות עם ילדים קטנים, חלוקת מזון, איוש קו מידע, הפעלת פעוטון במקלט ועוד. עם פיתוח נושא הטלוויזיה הקהילתית הוקדשו מחשבה ומאמצים בתכנון מענים למגוון האוכלוסייה כולל הקשישים.

אחד מהפיתוחים הייתה מערכת איתות והתרעה לכבדי שמיעה או צפירה לכבדי ראייה. מערכת זו התריעה וכיוונה את הנזקק לפתוח את מכשיר הטלוויזיה ולקבל הנחיות לפעולה. בשנים האחרונות פותחו על ידינו תכניות ייחודיות לשימוש ביצירה והבעה עם קשישים במצבי חרדה וקושי תוך מיקוד בפיתוח יכולת התמודדות עם שינויים נורמטיביים וחריגים. בסדנאות אלו נעשה שימוש בביבליותרפיה, בריפוי באמצעות זיכרונות, באומנות, במוזיקה, בדרמה ובדמיון מודרך.

גם גישה המעודדת חוסן והתמודדות אינה יכולה להתעלם מהקשיים שמצבי לחץ וחרדה מעוררים.

מה הן התגובות האופייניות למצב חרדה?

במישור ההכרתי– מה שהראש משדר

* ירידה בכושר הריכוז וההקשבה.

* מעברים חדים מנושא לנושא.

* אמירות קיצוניות וביטויים המביעים תחושת "אין מוצא".

* קושי בהבנת דברים.

* פגיעה בכושר הזכירה ובלבול בעובדות אובייקטיביות.

במישור הרגשי– מה שהלב משדר

* חילופים מהירים במצב הרוח.

* תחושה של חוסר ערך, חוסר אונים וייאוש.

* ביטויים של חרדה וחששות מן העתיד.

* רגישות רבה, התרגזות מכל דבר קטן.

* תחושה של כעס ורוגז.

במישור הגופני– מה שהגוף משדר

התגובות הגופניות שונות מאדם לאדם, ולעתים הן ממש הפוכות, אך המשותף להן הוא עוצמה והיקף חריגים.

כדאי לשים לב לתופעות שלהלן:

* הפרעות שינה או רצון עז לישון.

* איבוד תיאבון או אכילת יתר.

* רפיון, תחושה של חוסר אונים או מתח רב בשרירים.

* כאבים (כאבי ראש, כאבי בטן וכדומה).

 במישור ההתנהגותי

* בלבול בהתנהגות: הקשיש מתחיל בדבר, אינו גומר ועובר לדבר אחר.

* עשיית יתר: בדרך כלל מתבטאת בהתעסקות בפרטים לא חשובים.

* חוסר יעילות בכל תחומי העיסוק.

* שיתוק, אי עשייה, אפתיה.

* ריבוי מריבות- עם שכנים לחדר, עם הצוות, עם חברים ואף עם בני המשפחה. (מתוך בלי פאניקה בהוצאת אש"ל).

מה לעשות עם קשישים החווים בעצמם תחושת חרדה ?

במסגרת הזו אתייחס רק להתערבות ברמה הקבוצתית למרות שעקרונות אלו נכונים גם לגבי האדם.

המטרות של המפגש הקבוצתי הן לתת לקשישים הזדמנות לשתף ברגשותיהם ובחוויותיהם, לאפשר הבנה של האירוע ובדיקת העובדות תוך ארגון המפה הקוגניטיבית, לעודד ולהצביע על הנורמאליות והדמיון בין התגובות השונות, לתמוך ולשנע משאבים מהקבוצה ולזהות תגובות חריגות. כדי ששיחה כזו תתקיים חשוב לשמור על הכללים הבאים:

  1. לשמור על בטיחות וביטחון כלומר, לקיים את המפגש במקום בטוח ולהשרות אווירה של ביטחון וקבלה ושהמנחה שולט במצב.
  2. לקבל כל אדם על רגשותיו, לא לזלזל או להאשים אותו על תגובותיו בשעת חירום.
  3. לעודד את חברי הקבוצה לתמוך ולסייע איש לרעהו.
  4. ללמד את המשתתפים מה התגובות, התחושות, הרגשות והמחשבות הצפויים, כיצד ניתן להתמודד עמם ואיפה ניתן לקבל עזרה בעת הצורך.
  5. לאפשר לאנשים להתבטא, אך לא להכריח איש לשתף בקורות אותו.
  6. לשמור על זכויותיו של כל משתתף ולמנוע עד כמה שניתן "התקפות" אישיות.
  7. לשמור על מסגרת הזמן ועל מבנה ברור של התהליך ( שמירה על גבולות).

ניסיתי בדבריי אלו לאזן בין הגישה המתמקדת בקושי ובחרדה לבין הגישה הרואה במצבים אלו הזדמנות ואתגר .

לסיום הרשו לי לסיים בפתגם סיני עתיק הטומן בחובו את "חכמת הדורות":

"איננו יכולים למנוע מצפרי הדאגה והצער מלרחף מעל לראשינו,

אנו יכולים רק למנוע מהם לבנות לעצמן קינים בשערות ראשינו".

 

 

נבחרת היועצים שלנו

זקוקים למידע נוסף? ייעוץ פרטני
הרשמו כעת לשיחת ייעוץ אחד על אחד
הייעוץ ללא תשלום, כשירות לציבור של עמותת רעות, ואשל ג'וינט ישראל שיחת ייעוץ בחינם הירשמו כעת

לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות

            Array
(
    [0] => WP_Comment Object
        (
            [comment_ID] => 16618
            [comment_post_ID] => 6553
            [comment_author] => דפנה גולן שמש
            [comment_author_email] => 
            [comment_author_url] => 
            [comment_author_IP] => 
            [comment_date] => 2012-10-24 18:42:51
            [comment_date_gmt] => 2012-10-24 18:42:51
            [comment_content] => נהנתי מאוד מקריאת המאמר. 
לעורך הלשוני: מציעה להחליף את המילה קשישים בזקנים.
            [comment_karma] => 0
            [comment_approved] => 1
            [comment_agent] => 
            [comment_type] => 
            [comment_parent] => 0
            [user_id] => 0
            [children:protected] => 
            [populated_children:protected] => 
            [post_fields:protected] => Array
                (
                    [0] => post_author
                    [1] => post_date
                    [2] => post_date_gmt
                    [3] => post_content
                    [4] => post_title
                    [5] => post_excerpt
                    [6] => post_status
                    [7] => comment_status
                    [8] => ping_status
                    [9] => post_name
                    [10] => to_ping
                    [11] => pinged
                    [12] => post_modified
                    [13] => post_modified_gmt
                    [14] => post_content_filtered
                    [15] => post_parent
                    [16] => guid
                    [17] => menu_order
                    [18] => post_type
                    [19] => post_mime_type
                    [20] => comment_count
                )

        )

    [1] => WP_Comment Object
        (
            [comment_ID] => 16617
            [comment_post_ID] => 6553
            [comment_author] => טל
            [comment_author_email] => 
            [comment_author_url] => 
            [comment_author_IP] => 
            [comment_date] => 2012-03-22 18:08:29
            [comment_date_gmt] => 2012-03-22 18:08:29
            [comment_content] => 
            [comment_karma] => 0
            [comment_approved] => 1
            [comment_agent] => 
            [comment_type] => 
            [comment_parent] => 0
            [user_id] => 0
            [children:protected] => 
            [populated_children:protected] => 
            [post_fields:protected] => Array
                (
                    [0] => post_author
                    [1] => post_date
                    [2] => post_date_gmt
                    [3] => post_content
                    [4] => post_title
                    [5] => post_excerpt
                    [6] => post_status
                    [7] => comment_status
                    [8] => ping_status
                    [9] => post_name
                    [10] => to_ping
                    [11] => pinged
                    [12] => post_modified
                    [13] => post_modified_gmt
                    [14] => post_content_filtered
                    [15] => post_parent
                    [16] => guid
                    [17] => menu_order
                    [18] => post_type
                    [19] => post_mime_type
                    [20] => comment_count
                )

        )

)
        
  1. דפנה גולן שמש, 24.10.12

    נהנתי מאוד מקריאת המאמר.
    לעורך הלשוני: מציעה להחליף את המילה קשישים בזקנים.

השאר תגובה