תרומות. 
מה זה כיב סוכרתי-רגל סוכרתית?
רגל סוכרתית הנה אחד הסיבוכים הקשים של חולי הסוכרת. בשנים האחרונות עלתה המודעות של בעיית הרגל הסוכרתית וכיום נעשה מאמץ רב-עולמי למניעה וטיפול מוקדם על מנת להקטין את ממדי הפגיעה של הרגל הסוכרתית ולמנוע קטיעת גפים ותמותה. הנתונים הסטטיסטיים מציגים את חומרת הבעיה. שליש מחולי הסוכרת נמצאים בסיכון לפתח כיב סוכרתי, ושישית יפתחו כיב אחד לפחות במהלך חייהם. בכל רגע נתון ל–7% מחולי הסוכרת יש כיב פעיל בגפיים. ההוצאה הכספית לטיפול ברגל סוכרתית ובסיבוכיה מהווה כ–20% מהעלות הכוללת של הטיפול בחולי הסוכרת. הסיבה העיקרית לקטיעת גפיים שלא מפציעה היא רגל סוכרתית.
איזה חולים הם בסיכון לפתח כיב סוכרתי-רגל סוכרתית?
-
חולים הסובלים מסוכרת למעלה מעשר שנים, גברים, חולים עם סוכרת לא מאוזנת, חולים הסובלים מסיבוכי סוכרת בכלי הדם בלב, או בעיניים או בכליות נמצאים בסיכון יתר לפתח רגל סוכרתית.
חולי סוכרת, הסובלים מהמצבים שיובאו להלן, נמצאים בסיכון מוגבר לקטיעת גפה:
– חוסר דפקים בגפים.
– הפרעות במבנה העצמות ברגל או בתפקוד הביו-מכני של כף הרגל.
– סיפור עבר של כיב ברגל.
– שינויים קשים בציפורנים.
– עור קשה באזורי לחץ עם שטפי דם מתחתיו.
סוגי כיב סוכרתי
את הכיב הסוכרתי ניתן לסווג לשתי קבוצות בהתאם לגורם העיקרי להתהוותו: כיב נוירופתי (על רקע פגיעה עצבית) וכיב נוירואיסכמי (על רקע לקוי באספקת הדם לרגל).
- כיב נוירופתי: מחצית הכיבים בחולי הסוכרת נגרמים כתוצאה מנוירופתיה (פגיעה בעצבי התחושה בעיקר בגפיים). את חומרת הנוירופתיה ניתן לבדוק באמצעים שונים, כשהזמין ביותר הוא דיקור באזורי כף הרגל השונים באמצעות סיב (מונופלימנט) ניילון במשקל 10 גר'. הכיב נוצר באזור של שפשוף ובאזור לחץ (כמו עקב, אצבעות כף הרגל). כתוצאה מהלחץ תחילה מתעבה העור באזור ונוצרת רקמת חיבור עבה המגדילה עוד יותר את הלחץ. החולה לא מרגיש את הלחץ בגלל ירידה בתחושת הכאב, ולכן בהמשך מופיע שטף דם בבסיס האזור הנגוע ובהמשך נמק וכיב. כיבים נוצרים גם באזורי הסדקים בעור כתוצאה מיובש על רקע ירידה בהזעה בעור (שגם היא ביטוי לנוירופתיה). הכיב הנוירופתי נראה נקי, מורם מהסביבה על רקע רקמת גירעון רבה המתהווה סביבו והוא אינו כואב. הרגל בכללותה היא חמה.
- הכיב הנוירואיסכמי: מהווה 10-30% מהכיבים. הוא נובע כתוצאה מחסימת עורקים שמתחת לברך. מנגנון ההיווצרות הוא לחץ (לרוב כתוצאה מנעל צרה) המקטין את זרימת הדם לאזור עוד יותר ואז מתפתח נמק באזור הלחץ וכיב. הכיבים הנוירואיסכמיים הם בעלי שוליים לא סדירים, נמצאים בד"כ באזורי קצה של הגפה (כמו אצבעות, עצמות מטטרזליות בולטות, חמש העצמות של כף הרגל שמחברות את עצמות שורש הרגל עם עצמות האצבעות) והם מאד כואבים. הרגל היא קרה, לא נמושים דפקים, אין כל תשעורת, העור דק ועדין ונוטה להיקרע בקלות.
כל הכיבים נוטים להזדהם בקלות. הגורמים המזהמים חודרים אל מתחת לעור ומשם מתפשטים ברקמות הפנימיות ועלולים לגרום גם לאוסטאומיליטיס (דלקת לשד העצם) לאלח דם המסכן את הגפה ואת החולה.
מניעה וטיפול בכיב סוכרתי
החלוקה לדרגות חומרה של כיבים המקובלת היום היא של Wagner מאוניברסיטת Texas בארה"ב ובאמצעותה ניתן לנבא את סיכויי הכיב להתרפא או מאידך להגיע לכדי כריתת הגפה.
הכיבים מחלימים מאוד לאט. על מנת להחיש את הריפוי יש פעמים רבות צורך בניקוי והטריה כירורגיים, טיפול אנטיביוטי מתאים, מניעת לחץ על אזור הכיב ע"י השמת הגפה בסד, הגברת כמות החמצן לרגל ע"י מתן חמצן היפרברי, תרופות להרחבת כלי הדם ושיפור זרימת הדם, טיפול מקומי ע"י משחות גידול וחבישות שונות.
במסגרת המאמצים הרבים המושקעים על ידי צוות רב תחומי הכולל מומחים ברפואה בשטחים שונים, אחיות ייעודיות לנושא זה ופודיאטורים, קיימת חשיבות גדולה ביותר לאיזון הסוכרת בחולים אלו. כתוצאה מהתהליך הדלקתי באזור הכיב והפגיעה הרקמתית החולים מפתחים תנגודת לאינסולין. לכן, על מנת לאזן את הסוכרת בצורה מיטבית, בד"כ יש צורך לעבור מטיפול תרופתי פנימי לטיפול באינסולין. יש להדגיש כי הטיפול הזה יכול להיות רק זמני לתקופת הזיהום ולטיפול בכיב הסוכרתי.
כדי לשפר את היענות החולה לטיפול באינסולין ניתן היום להשתמש באנלוג אינסולין חדשני לנטוס אינסולין השומר על הפרשה בזלית קבועה של אינסולין, ועל ידי כך מאזן את ערכי הסוכר בדם וגורם לירידה בתנגודת לאינסולין הנובעת מההיפרגליקמיה. שיפור באיזון הסוכרת מסייע ומחיש את ריפוי הכיב. אך מעבר לטיפול בכיב הסוכרתי הדבר העיקרי הוא מניעה. הטיפול הנכון הוא זה אשר ימנע את התפתחות הכיב לעתיד ואת סיבוכיו.
המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.
(תמונה להמחשה unsplash)
פורסם: 1.3.2010
