תרומות. 
המודעות לאכילה בריאה, לפעילות גופנית ולמשקל לא תקין עלתה מאוד בשנים האחרונות ובאופן טבעי כולנו עסוקים במידה רבה במראה החיצוני שלנו, בבריאות שלנו ובבריאות של ילדינו. המודעות הזו עולה במיוחד בתקופות החגים בהן האוכל נמצא במרכז והרבה אנשים מסיימים את החג בהכרזה: "ממחר דיאטה!".
אז איך נעזור לילדים שלנו לשמור על אכילה תקינה וגוף בריא? ובמיוחד לאלה שיש להם קושי בתחום הזה? איך נזהה בעיות בזמן ולא נחמיר בעיות קיימות בלי לשים לב? קבלו את המדריך להורים:
- לעשות בעצמנו את מה שאנחנו רוצים ללמד את ילדינו: הילדים עושים את מה שהם רואים בבית ולא את מה שאנחנו אומרים להם לעשות. למלים היפות אין ערך בלי חוויות שתואמות את המסר. כלומר: אם נרצה שילדינו יאכלו את כל אבות המזון, כדאי שנשב לידם בזמן הארוחה ובעצמנו נאכל ארוחה המורכבת מכל אבות המזון. אם נאכל רק סלט– זה גם מה שהילדים ילמדו שנכון לעשות. אם פעילות גופנית חשובה בעינינו, נדאג לעשות פעילות גופנית על בסיס קבוע, כך נלמד את הילדים שזה באמת חשוב וכן הלאה.
- להציע תוכן ומגוון מבלי לנסות לשלוט בכמויות: תפקיד ההורה הוא להציע לתינוק ובהמשך לילד מזון על פי הבנתו ובחירתו. מנגד, לתינוק יש יכולת להגיב באופן אוטונומי רק ע"י סירוב לאכול. כלומר, כבר מינקות התינוק יכול לשלוט בכמות האוכל שהוא צורך. כך גם כשהוא גדל– הוא צריך לאכול מהאפשרויות המוצעות לו על פי תחושותיו. כל ניסיון של ההורים להתערב בכמות שהילד יאכל- נידון מראש לכישלון. אם אתה לא מוכן שהילד יאכל הרבה צ'יפס– אל תשים צ'יפס על השולחן!
- ארוחות משותפות מפחיתות בעיות: לפעמים האוכל הוא רק תירוץ. בארוחה משותפת ההורים והילדים יכולים לשתף זה את זה באירועי היום שחלף ולנהל שיחה נעימה, במנותק מכל המסכים הסובבים אותנו. בנוסף, ילדים שיושבים ליד השולחן בארוחה משפחתית יאכלו באופן בריא יותר מאשר לבד בחדר, או מול המחשב או הטלוויזיה. הארוחה המשפחתית היא ההזדמנות שלנו, ההורים, להפוך את האכילה לחוויה נעימה, וגם להוות מודל לחיקוי לילדים, כאשר אנו אוכלים בצורה בריאה ומאוזנת.
- תנו לאוכל להיות רק אוכל: האוכל צריך להישאר אוכל. לא עונש, לא פרס, לא פיצוי ולא נחמה. עזרו לילדים למצוא דרכים אחרות להתמודד עם קשיים ואתגרים ושימרו על האוכל שימלא את תפקידו כאמצעי להזנה של הגוף. כאשר מציעים שוקולד כדי להרגיע בכי, כאשר מבטיחים משהו טעים כדי שהילדים יעשו את השיעורים– זה נותן פתרון נוח ומהיר באותו הרגע, אך יש לכך מחיר כבד וארוך טווח: כך אנו מלמדים את ילדינו להשתמש באוכל במקרים בהם לא צריך כלל לאכול.
- שוויון זכויות בזמן הארוחות: בארוחה משפחתית כולם אוכלים אותו דבר. אין דבר מעליב ומשפיל יותר עבור ילד, מאשר לא לקבל את האוכל שאחיו או אחותו מקבלים, בגלל שהוא שמן יותר או רזה יותר מהאחרים. ילדים כאלו עלולים להתחיל לאכול בסתר את מה שמותר לאחרים ואז הנזק הנגרם הינו גדול בהרבה ממה שהיה נגרם מאכילה בזמן הארוחה.
- יש מספיק נושאים משותפים חוץ מאוכל: כשהשיח העיקרי הקיים בבית סובב סביב: "מה אתה רוצה לאכול? מה אכלת בבית הספר? תפסיק לאכול מהעוגה! בוא לאכול ארוחת ערב!" האוכל הופך לעניין הרבה יותר משמעותי וחשוב ממה שנרצה. יש לדבר עם הילדים על עוד נושאים ולהימנע ממצב שבו כדי לדבר, הילדים צריכים לאכול יותר מדי או לא לאכול כלל, לסרב לשבת לשולחן, להתנגד למגוון מאכלים וכן הלאה.
- הימנעו משינויים קיצוניים: איך הייתם מרגישים אם בוקר אחד הייתם קמים ומגלים שכל הדברים שאתם אוהבים לאכול בבית נעלמו ובמקומם הופיעו דברים אחרים, "בריאים" יותר? מה הייתם חושבים על הוריכם כדמות יציבה ומודל לחיקוי, אם בוקר בהיר אחד, ממצב של ישיבה תמידית על הכורסה, הם היו הופכים לאצנים בכל מרתון אפשרי? כנראה שלא הייתם לוקחים אותם ברצינות.
אם רוצים לעשות שינוי בבית, צריך לעשות זאת באופן הדרגתי וסביר, כזה שאפשר לעמוד בו ולהתמיד בו לאורך זמן. מה שבא במהירות– באותה המהירות גם יעלם.
- מעקב גדילה פעם בשנה: עשו לכם מנהג קבוע– פעם בשנה מודדים גובה ומשקל. כך תדעו האם ההתפתחות תקינה. כך, למשל, ילד שבמהלך כל התפתחותו היה ממוקם באחוזון ה-15 של הגובה והמשקל ושוקל עכשיו X יכול להיות במצב תקין, בעוד שילד אחר שתמיד היה באחוזון ה-50 ועכשיו פתאום ירד לאחוזון ה-15 ונמצא באותו משקל X אמור להדליק אצלנו נורת אזהרה.
- לא לשלוח את הילד לתיקון, הוא לא מקולקל: ילד בעל עודף משקל לא נשלח "לתיקון" כדי "לפתור את המצב"– על ההורים להמתין לפני שמשגרים את הילד ל"מוסך" ולבדוק את עצמם. מה קורה בבית? מה קורה במשפחה? האם אוכלים בבית בצורה בריאה ומאוזנת? האם שאר בני הבית עושים פעילות גופנית? הגיע הזמן לחשוב כיצד ניתן לשנות דברים בבית, לפני שמחפשים פתרונות שיהפכו את הילד למוקד של בעיה.
- שימו לב לשינויים בכל תחומי החיים: אם שמתם לב למשהו חריג באכילה או במשקל, זה הזמן לבדוק מה קורה בשאר תחומי החיים. האם הילד מתנהג כרגיל? האם יש שינוי במצבו החברתי, הלימודי, במצב רוחו. שינויים בתחומי חיים נוספים יכולים לרמוז על מצוקה שקשה לדבר עליה. יש לעודד את הילדים לספר מה מעיק עליהם, ובמידת הצורך ניתן להציע טיפול רגשי.
המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.
