תרומות. 
למרות השכיחות הגבוהה של עודף משקל בגילים מתקדמים, התופעה העומדת על סדר יומם של החוקרים והמטפלים בגיל השלישי, היא תת תזונה בגיל הזיקנה. תופעה זו נקשרת לירידה במשקל, לירידה בתאבון, ולאי יכולתו של הגוף לספוג אל תוכו חומרים חיוניים לתפקוד תקין. במשך שנים הוגדרה תת התזונה בזיקנה כתופעת לוואי למחלות שכיחות אחרות ורק בשנת 1988 הגדיר חוקר בשם מורלי את המושג "האנורקסיה של הזיקנה". מורלי מצא כי ככל שבני האדם מתבגרים, כך פוחת בהדרגה ובאופן טבעי הצורך שלהם למזון (בכ- 30% בממוצע מגיל 20 ועד 80). הפיחות בצריכת המזון נובע מירידה בפעילות ובהוצאת אנרגיה בגיל הזיקנה, ובעקבות התנזרות מכוונת משומנים העלולים להחמיר מחלות נפוצות.
מחקרים נוספים בנושא מעידים כי אצל אחוז ניכר מהקשישים, הכנסת האנרגיה עדיין נמוכה מהוצאתה, כך שבפועל קיימת ירידה במשקל.
הגורמים לתת תזונה בזיקנה
תת התזונה בגופו של אדם קשיש נגרמת בעקבות היחלשותן של מערכות פיזיולוגיות ועצביות, וכן מושפעת ממצבו הנפשי והסביבתי. גורם עיקרי לתת תזונה הוא מצבו הסוציו-אקונומי של הקשיש, שיעדיף לעתים קרובות מתוך מחסור לרכוש תרופות או דברים אחרים על חשבון מזון מתאים. גם לנגישות המזון יש חלק חשוב בתופעה. בדידות ועוני אצל אחוז ניכר מהקשישים מהווים גורם משמעותי למצב רוח ירוד ואיתו ירידה דרמטית בתיאבון. על פי מורלי, דיכאון הוא הגורם הנפוץ ביותר בזיקנה המשפיע על ירידה במשקל. מחלות כגון מאניה, פרנויה ותחושת היעדר שליטה על הגוף הפרטי, גורמים לקשישים רבים לאכול פחות, לחוסר יכולת ורצון לתקשר עם העולם שסביבם.
גורם נוסף וחשוב ביותר הוא המצב הרפואי בגילאי הזיקנה. מחלות כרוניות שונות (כסוכרת או סרטן) גורמות לחילוף חומרים מהיר, לכאבים ולתופעות לוואי שונות המביאות ירידה במשקל. במקרים אחרים נתקלים הקשישים במכשול פיזי בבליעת האוכל, או נמנעים במכוון מאכילת חלק מצורכי המזון השונים משום שהתרופות הקבועות שהם נוטלים אוסרות על כך. בנוסף, בגיל הזיקנה חלה ירידה משמעותית בחושי הטעם והריח המשפיעים על החשק לאכול ועל תהליכי ויסות התיאבון והעיכול בגוף. מסיבה זו נפגעים תהליכים פיזיים נוספים כגון קצב ריקון הקיבה, או שינוי בתחושת שובע. מהמחקרים עלה ממצא מדאיג במיוחד לפיו הירידה במשקל מגבירה את הסיכוי לתמותה, לא פחות מהעלייה במשקל.
אבחון וטיפול בתת תזונה בזיקנה
את תת התזונה בזיקנה ניתן לזהות דרך הסתכלות חיצונית בגופו של קשיש ודרך בדיקות דם המסמנות אנמיה, מחסור בהמוגלובין או בויטמינים ומינרלים, כדוגמת סידן אבץ או ברזל.
לצורך טיפול בתופעת תת התזונה בזיקנה יש לפנות לדיאטנים ואנשי מקצוע נוספים. הטיפול נעשה במספר מישורים שהעיקרי בהם הוא טיפול באמצעות תזונה מתוקנת. מחקרים מעידים כי מתן העשרה על ידי תרופות מעוררות תיאבון והרכבת תפריט עשיר בתוספי מזון מסייעים לעלייה במשקל, מכאן שתפריט מאוזן יכול להקל על תופעת תת המשקל ואף לחסוך בעלויות של טיפול רפואי.
התדרדרות לתת תזונה מגדילה את הסיכוי למצב נפשי ירוד, למחלות ולתמותה. לכן, באמצעות אבחון מוקדם של הסימפטומים, מעקב אישי ותשומת לב, ניתן למנוע את התופעה ולשפר את תוצאותיה, לא רק במישור הרפואי בלבד, אלא גם במישור הרגשי הנוגע לאיכות חייו של הקשיש.
כיצד מונעים תת תזונה בזיקנה?
הדרך הטובה ביותר למנוע מצב של תת תזונה היא מעקב אחר משקלו והרגלי התזונה של האדם הזקן. רצוי לבצע מעקב אחרי המשקל וכמות האכילה של הקשיש ולעודד פעילות ספורטיבית מתונה כגון הליכה, בהשגחתו והמלצתו של רופא קבוע. מעקב שכזה מתבצע בפועל בדרך כלל על ידי משפחתו של הקשיש או על ידי מטפליו, ובמסגרתו מומלץ לבדוק את משקלו פעם בשלושה חודשים.
המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.
פורסם: 8.8.2010
