תרומות. 
העבודה הסוציאלית היא התחום שמשלב בין תמיכה וחיזוק של ההתמודדות הנפשית עם מציאות החיים החדשה, לבין הקניית הכלים הדרושים להשגת המשאבים הקיימים בקהילה שנחוצים לשמירה וקידום איכות החיים.
תחומי ההתערבות של העובד הסוציאלי במחלקת השיקום בבית החולים השיקומי רעות בת"א
שיקום הוא תהליך שתכליתו להחזיר את האדם לאחר פגיעה או מחלה לתפקוד מיטבי בסביבתו הטבעית. הצלחת תהליך השיקום נבחנת בשילוב בין רמת התפקוד שהאדם מצליח להגיע אליה בתחומי החיים השונים ותחושת הרווחה המלווה אותו.
החולה מאושפז במחלקת השיקום במשך 3 חודשים לכל היותר (בממוצע כחודש וחצי). במהלך האשפוז מקבל החולה מערך של טיפולים מאנשי מקצוע שונים שאמורים לשפר את תפקודו ולהכשיר אותו לקראת החזרה לקהילה. השאיפה הכללית היא להביא אותו לתפקוד עצמאי ברמה המרבית וליצור אצלו מחויבות להמשך עבודה על השיקום גם לאחר השחרור מבית החולים.
המטרה העיקרית של התערבות העובד הסוציאלי היא שמירה על איכות חייו של המטופל באמצעות סיוע בשני תחומים מרכזיים:
- הקניית ידע לגבי זכויות החולה ומתן סיוע במימושן.
- התערבות בתחום הרגשי, הקוגניטיבי וההתנהגותי במטרה לעזור לפתח מיומנויות להתמודדות יעילה עם השינוי במצב הבריאותי והתפקודי. שינוי זה יוצר מציאות חיים חדשה למטופל ומשפחתו.
בדיקת הזכויות של החולה אשר נגזרות ממצבו הבריאותי
בדיקת הזכויות מתבססת על ההערכה הרפואית של מצבו כפי שיהיה לאחר השחרור. כך, למשל, אם הצוות שמטפל בחולה מעריך שהחולה יישאר מוגבל, העו"ס ידריך את החולה ואת בני המשפחה המטפלים בו איך ומתי עליהם להגיש את התביעה לביטוח לאומי. ייתכן ובגלל מצבו החולה יהיה זכאי להטבות נוספות ואף לקבלת היתר להעסקת עובד זר בעת הצורך. העו"ס יסביר לחולה את התנאים לקבלת ההטבות השונות ואת דרך הגשת התביעות. מימוש הזכויות הוא שמקנה לחולה ולמשפחה את הבסיס להמשך החיים בקהילה. קצבאות הביטוח הלאומי, העזרה שמגיעה מקופת החולים, ממשרד הבריאות, ממערכת הרווחה וכן הלאה, יסייעו לו ולמשפחתו להתמודד עם ההשלכות של השינוי במצבו הבריאותי.
עידוד תהליכי הסתגלות למצב החדש אצל החולה ומשפחתו
אדם שעד לאירוע היה עצמאי, מפרנס, איש חברה, הופך ביום אחד לאדם מוגבל שצריך להיאבק קשות על ביצוע מטלות שקודם לכן היו לגביו חלק משגרת יומו. מה מסייע לאנשים להסתגל לשינויים כל כך חריפים ביכולות, בתפקוד, בתקשורת, ביחסים? מחקרים שנערכו על אנשים שהתמודדו עם מצבי חיים קשים וממושכים ניסו לזהות את התכונות שסייעו להם להתמודד ביעילות עם מצבם. במחקרים נמצאו מספר מאפיינים ותכונות משותפות, כמו: לכידות ותמיכה משפחתית, תמיכה חברתית, יכולת למצוא ולתת משמעות למצב החדש, אמונה ביכולת להתמודד עם המצב, מידת האופטימיות, רמת העקשנות והנחישות להצליח בשיקום.
יש אנשים שמגלים על רקע מצבם יכולות ותחומי עניין להם הם לא היו מודעים קודם לכן, מוצאים עניין ומשמעות חדשה לחייהם וכך משמרים ומייצרים איכות חיים מספקת. לעומת זאת, ישנם אנשים שנוטים להסתגר ולהתכנס אל תוך עצמם, לא מממשים את יכולת התפקוד החדשה שלהם ומאבדים את תחושת החיוניות הבסיסית לחיים. על החולה ומשפחתו להבין שבכדי לשמור על איכות חייהם עליהם לעבוד קשה. העובד הסוציאלי, בין אם בשיחות ממושכות ובין אם במפגשים קצרים ואקראיים תוך כדי הפעילות השוטפת במחלקה, משתדל לחזק בחולה ובמשפחה את נושא ההתמודדות. הוא עושה את זה בדרכים רבות ומגוונות- בשיחות תמיכה, בייעוץ, בתיווך מול גורמים אחרים בבית החולים ובקהילה, בשיחות קבוצתיות, בשיחות משפחתיות, בפגישות משותפות לצוות המטפל לחולה ולמשפחה ועוד.
תהליך שיקום באשפוז בבית החולים השיקומי רעות ת"א
בבית החולים רעות, אנו פוגשים את החולה השיקומי בשלב השני של תהליך השיקום, לאחר הטיפול בבית חולים כללי. למחלקת השיקום מגיעים חולים נוירולוגיים וחולים אורתופדיים.
משך האשפוז בשיקום נע בין שבועיים, לחולים אורתופדיים, לבין שלושה חודשים לחולים נוירולוגיים. תקופת אשפוז ממוצעת הינה כחודש וחצי. זהו שלב שני בתהליך ההסתגלות של החולה והמשפחה למצב. הסתגלות פירושה קבלת המוגבלות על ידי החולה ועל ידי בני משפחתו. המדד ליעילות תהליך ההסתגלות הוא האופן שבו החולה והמשפחה מתמודדים עם המצב ומתארגנים לקראת החזרה לקהילה. ככל שהמשפחה מכירה ומבינה את המצב הרפואי של החולה, משתפת פעולה עם הצוות המקצועי, ומכינה את הדברים הנחוצים לחזרה לבית (או למסגרת מוסדית), כך הצפי להסתגלות יעילה בהמשך גבוה יותר.
כל חולה שמגיע למחלקה נפגש עם צוות רב מקצועי הכולל: רופאים, צוות סיעודי, פיזיותרפיסט, מרפאה בעיסוק, קלינאי תקשורת, דיאטנית, עובדת סוציאלית ובמקרה הצורך פסיכולוג, פסיכיאטר ורופא מומחה אחר. אינפורמציה לגבי החולה נאספת מהחולה, ממשפחתו, מהצוותים וממכתבי השחרור מבית החולים הכללי. כעבור מספר ימים נערכת ישיבת צוות רב מקצועית בה נבנית תכנית טיפול לחולה בהתאם למצבו הרפואי והסוציאלי. עם בניית תכנית הטיפול נקבעת פגישה עם המשפחה שמיועדת ליצור שיתוף פעולה בין הצוות למשפחה ביישום תכנית ההתערבות. שחרור מוצלח משמעו ידיעה שהמטופל ימשיך לקבל את הטיפול הנחוץ לאחר השחרור ויחזור לחיי משפחה, חברה וקהילה.
מועד השחרור נקבע בישיבות הצוות של המחלקה כאשר הצוות משוכנע, על בסיס מדדי שיקום שונים, כי התהליך השיקומי הגיע לידי מיצוי ואין צורך יותר במסגרת אשפוזית. קביעת המועד הסופי לשחרור נעשית בתיאום עם הגורמים המממנים, קופות החולים וחברות הביטוח. לעתים קורה שמשפחות וחולים מתקשים לקבל ולהסכים לתאריך השחרור ואז אנו נתקלים במצבים שמשפחות מסרבות לשתף פעולה עם הצוות המטפל ולא מתארגנות לקראת השחרור. תפקידו של העובד הסוציאלי לתמוך אך גם לדרבן לעשייה.
עבודת העובד הסוציאלי עם משפחת החולה במהלך האשפוז השיקומי
במחלקת השיקום אנו פוגשים את החולה והמשפחה בשלבים הראשונים של התהליך, בשלבים של ההבנה וההתפרקות. כאן אנו עוזרים להם לנסות להבין את מלוא המשמעות של מה שקרה ולקבל את ההחלטה להמשיך הלאה.
לפעילויות במחלקה ובבית החולים יש תפקיד רב בהנחת היסודות לשיקום פסיכולוגי ופיזי מוצלח. סדר היום במחלקה, הכולל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול רפואי וסיעודי, תעסוקה טיפולית והתערבות סוציאלית ופסיכולוגית, בונה סדר יום חדש למטופל. המטופלים לומדים לקבל עזרה מאחרים ולפתח מיומנויות פיזיות חדשות לתפקוד עצמאי.
למשפחה תפקיד חשוב בבניית סדר היום החדש. כאשר המטופל שוהה בבית החולים המשפחה היא מקור התמיכה העיקרי. קבלת החלטות משותפות לגבי ההמשך, התארגנות לקראת שחרור וביקורים, נותנים את התחושה שיש על מי לסמוך ושהחולה לא ננטש כאשר הוא נזקק. כל אלה מחזקים את ביטחונו לקראת שחרור ושיקום טובים יותר. תפקידו של העובד הסוציאלי לתמוך וללוות את החולה ומשפחתו בשעתם הקשה וגם לקשר ולתווך עם גורמים בקהילה, אנשי הצוות במחלקה ולעתים גם בין החולים ומשפחתם.
כדי לפתח את המיומנויות של החולים והמשפחות נערכים מפגשים קבוצתיים הכוללים גם את בני המשפחה ובהם עולים התכנים של ההתמודדות, הקושי, הרצון לקבל ידע והכוונה; נערכות שיחות עם הצוות הרפואי והעובד הסוציאלי במחלקה ועם המשפחות לצורך תיאום ציפיות והתארגנות. הקבוצות עוזרות באמצעות מתן אינפורמציה הנדרשת להתארגנות, הן מעצימות את המשתתפים ומעניקות תחושה של שייכות ושיתוף עם "שותפי גורל".
הכנה לקראת שחרור
מקומו של העובד הסוציאלי בעבודה עם המשפחה מתחיל משלב הקליטה במחלקה וממשיך בליווי לאורך האשפוז כאשר מדווחים למשפחה על מצבו של החולה. ברוב המקרים קשה לחולה ולמשפחתו לקבל את המצב החדש מכיוון שהחולה לא יחזור לתפקוד שהיה קודם לאירוע. העובד הסוציאלי תומך ומסייע למשפחה להתארגן לשחרורו של החולה ולחזרתו הביתה בתנאים האופטימאליים ביותר עבורו. לשם כך יש לדאוג לנושאים שונים כמו- התאמת הדיור לכיסא גלגלים, ארגון אביזרי הניידות ואביזרי עזר, התארגנות לשחרור עם עובד זר או לחילופין התארגנות לצורך העברה לסידור מוסדי. תהליכים אלה אינם קלים לקבלה ולמשפחות רבות, כמו גם לחולים, קשה להשלים עם המצב החדש וכאן תפקיד העו"ס לתמוך ולסייע נפשית.
במחלקת השיקום, עמידה בתאריך השחרור שנקבע מעבירה את האחריות מהמחלקה והצוות אל החולה ומשפחתו. חולים רבים חוששים להשתחרר מהמחלקה מכיוון שהם עומדים להתמודד עם מצב חדש שהם אינם מורגלים בו בבית ובקהילה. עקב כך אנו נתקלים לעתים, בהתקרב מועד השחרור, בנסיגה בתפקודו של החולה. גם המשפחות מבטאות חשש זה בדרכים שונות דוגמת חוסר התארגנות ("הבית לא מוכן"), ופנייה לגורמים שונים לשם הארכת משך האשפוז. במקרים כאלה חשוב להבהיר לחולה ומשפחתו כי התאריך נקבע לטובתו של החולה מאחר והוא נמצא בשיאו של השיקום והישארות במחלקה יכולה לגרום לנסיגה. תהליך ההתארגנות של המשפחה לשחרור נותן ביטוי ללקיחת אחריות וכניסה לשלב הבא בתהליך השיקום.
עם שחרורו של החולה מהמחלקה תם גם תפקידו של העובד הסוציאלי במחלקה, אך ישנם שירותים שונים בקהילה שתפקידם לעזור לחולה המשתחרר להסתגל למצבו החדש. העובד הסוציאלי עוזר לחולה ולמשפחתו ביצירת הקשר הראשוני עם גורמים אלה בקהילה וגם כאן האחריות להמשך הקשר ולטיבו מוטלת על החולה ומשפחתו.
לסיכום, תיארנו במאמר את תהליך השיקום ואת תפקידו של העובד הסוציאלי בתהליך. העובד הסוציאלי הוא אחד מאנשי הצוות הרבים הלוקחים חלק בשיקום. הצלחת התהליך תלויה בתפקודם של כל אנשי הצוות, ברמת התיאום ושיתוף הפעולה ביניהם ובמוכנות והנחישות של החולה והמשפחה להתמודד ולהסתגל למציאות החיים החדשה שנכפתה עליהם. ייחודו של העובד הסוציאלי בבית החולים מתבטא בשילוב שבין ההתייחסות האישית והראייה המערכתית. התערבותו מכוונת להכשיר את הקרקע להתאקלמותו התקינה של החולה בקהילה ולהעצמתם של החולה והמשפחה בהתמודדות עם תהליך השיקום. המסר המרכזי העולה מהתערבות העו"ס כמו גם מהטיפול של אנשי הצוות האחרים הוא לראות בקשיים הרבים הניצבים בדרך סוג של אתגר שההתמודדות אתו מובילה בסופו של דבר לקבלה, הסתגלות והתפתחות אישית ומשפחתית.
