שרות נשים ביחידות קרביות – משימה אפשרית

רוחות השוויון ואי אפליה בין המינים הגיעו גם לצבא הגנה לישראל. יותר ויותר נשים רוצות להשתלב בשרות קרבי כולל יחידות מיוחדות בהן נדרשים הלוחמים למאמצים עצימים ביותר וכושר גופני עילאי.

אחת השאלות הנמצאות במרכז הפולמוס האם לאפשר שרות נשים ביחידות לוחמות היא, האם הן מסוגלות לעמוד בסטנדרטים הגבוהים מבחינת כושר גופני וביצוע מאמצים בעצימות גבוהה הקיימים ביחידות אלה.

יש הטוענים, כי שילוב נשים ביחידות הלוחמות יביא בראש ובראשונה לפגיעה בתפקוד הלוחמות עקב ריבוי פציעות אשר עלולות לעיתים להסתיים בנכות בלתי הפיכה. בנוסף, פגיעה בכשירות היחידות לבצע את משימתן, עקב היעדרות חיילות כתוצאה מפציעה או הורדת הסטנדרטים הגופניים הנדרשים ביחידה לצורך התאמתן לנשים.

מבחינת יכולות פיזיות, אכן קיימים הבדלים מבניים ופיזיולוגים בין גברים לנשים: הבדלים במבנה האגן, הירכיים, הברכיים והקרסוליים. בהשפעת ההורמון אסטרוגן, מסת השריר של נשים נמוכה יותר באופן משמעותי מזו של גברים, (בעבודה שבוצעה בצבא הבריטי הודגם שאחוזון 5 בגרף הכוח של גברים חפף לאחוזון 60 בגרף הכוח של נשים). כמו כן, בהשפעת המחזור החודשי נשים נוטות לסבול יותר מאנמיה מאשר גברים ורמת ההמוגלובין שלהן נמוכה יותר (רמת המוגלובין תקינה חשובה מאוד לסיבולת לב ריאה מכיוון שההמוגלובין נושא את החמצן מהריאות אל איברי הגוף). גם עצמות הנשים חלשות בהשוואה לאלו של גברים.

מעקב שבוצע במשך עשרות שנים בצבא האמריקאי ובצבא הבריטי מלמד על השפעת ההבדלים המבניים והפיזיולוגיים בין נשים לגברים בשירות ביחידות לוחמות. נמצא כי שיעור הנשירה של נשים מיחידות לוחמות עקב פציעות הוא פי 2.5 גבוה יותר מאשר גברים. בנוסף כמות שברי המאמץ היא פי עד 10 גבוהה יותר בקרב נשים לעומת גברים.

נתונים אלה מצביעים על כך שלא ניתן להתעלם מההבדלים בין נשים לגברים כאשר חושבים על שילוב נשים ביחידות לוחמות בדגש על יחידות בהן נדרשת יכולת לבצע מאמצים עצימים במיוחד כמו ביחידות המיוחדות (סיירת מטכ"ל שייטת).

אולם, מעבודות מחקר שבוצעו בצבאות ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה, עולה כי כאשר מתחשבים בכל ההבדלים ונותנים להם פתרונות הולמים –  ניתן להפחית באופן משמעותי ביותר את אחוז הפציעות בקרב נשים ולהכשיר אותן למשימות בצורה מיטבית ויעילה.

על מנת להצליח במשימה זו של הכשרת נשים כלוחמות נדרשים מספר תנאים: ראשית יש לבצע מיון קפדני של נשים על פי יכולותיהן הפיזיות טרום השרות (משקל, גובה, אחוזי שומן, מסת שריר). נשים אשר לא עומדות בקריטריוני הסף, סיכוין לשרוד את מסלול ההכשרה נמוך מאוד והסיכוי לסיים עם פציעה משמעותית גבוה מאוד.

שנית, מכיוון שנשים מפתחות מסת שריר בקצב איטי יותר מאשר גברים, יש להתאים להן תכנית הכשרה ייעודית עם סרגלי מאמצים מתאימים, עלייה הדרגתית מאוד ביכולות הפיזיות והארכת תקופת ההכשרה ביחס לגברים. כמו כן יש להקפיד על תזונה ייעודית ללוחמות בדגש על כמויות קלוריות, חלבון, ויטמינים המותאמים לנשים ותזונה עשירה בסידן וברזל.

למרות ההבדלים האנטומים והפיזיולוגים המשמעותיים בין המינים, ניתן להכשיר נשים אשר עומדות בקריטריוני סף גופניים למשימות אלה תוך התחשבות בהבדלים הקיימים ומתן מענה הולם לצרכים אלה בהיבטים של הכשרה  (תכניות אימונים) ותזונה. לצורך כך, יש להקים מנהלת הכשרת נשים בה מומחים בתחום, אשר יתוו את תכניות ההכשרה ויפקחו עליהן. טוב עושה צה"ל שהולך בדרך זו ופותח בהדרגה את מסלולי הלוחמה בפני נשים תוך למידה מתמדת מכל מסלול שנפתח על מנת להפיק לקחים וללמוד לקראת המסלול הבא. יום יבוא וכלל היחידות הלוחמות או כמעט כולן יהיו פתוחות בפני נשים.  יש לבצע תהליך זה באופן אחראי והדרגתי.

הכותב: ד"ר אורן שוורץ מנהל היחידה לאשפוז יום שיקומי, ביה"ח השיקומי רעות ת"א. לשעבר ראש מדור רפואת הכשרות במפקדת זרוע היבשה בצה"ל ומפקד המרכז לבריאות הלוחם.