תרומות. 
חובת שמירת הסודיות מבטיחה שמידע שיימסר לרופא או שיגלה הרופא במסגרת הטיפול בחולה, לא יועבר לאדם או גוף אחר, למעט אם ביקש זאת החולה. כאשר יש צורך במסירת מידע רפואי על החולה לגורמים שונים, חובה לקבל את הסכמתו בכתב באמצעות חתימה על טופס בשם 'ויתור על סודיות רפואית'. במקרים בהם המטופל חתם על טופס ספציפי ל'ויתור על סודיות רפואית' יכול הרופא לספק מידע רפואי בנוגע למטופל. גם במקרה זה, אין להעביר מידע רפואי בנוגע למטופל לגורם שאינו קשור באופן ישיר לנושא הנדון. במידה שטופס ויתור הסודיות מנוסח באופן גורף מדי, הרופא חייב לברר עם המטופל איזה מידע ולמי מותר להעביר אותו.
במידה ואתה מעוניין לקבל מידע רפואי על הוריך, הרופא יצטרך את הסכמתם בכתב בחתימה על טופס ויתור סודיות. במידה והוריך אינם יכולים לחתום על מסמך זה מחמת מצב בריאותי, תפקודי או אשפוז- הרופא יוכל למסור את המידע לאפוטרופוס או למיופה כוח לעניינים הרפואיים.
מקרים בהם הרופא מחויב למסור מידע
כאשר חלה על המטפל או על המוסד הרפואי חובה על פי דין למסור מידע רפואי, או במקרה שיש צורך שהרופא המטפל יעיד על חשוד בעבירה, לא חלה החובה של שמירת סודיות המטופל, ובית המשפט יכול לצוות על הרופאים למסור כל מידע רלוונטי על החולים שלהם, גם אם זה נגד הסכמתם והמטופל לא חתם על טופס של 'ויתור על סודיות רפואית'.
במקרים של מניעת סיכון של אדם אחר, מחויב הרופא למסור מידע כדי למנוע סכנה. לדוגמה: מטופל שנוהג ברכב ואינו כשיר מבחינה רפואית לעשות כך, מטופל המחזיק בנשק וחולה במחלות השוללות את כשרותו לרישיון החזקת נשק, חשש לאלימות או כוונת ביצוע פשע מצד המטופל.
מסירת מידע רפואי אודות מטופל, במקרה של טובת החולה, אין בה משום הפרת סוד רפואי. במצבים אלה צריך שיהיה ברור שהדבר נעשה לטובתו של החולה, לדוגמה- כאשר יש צורך להעביר מידע בין מומחים שונים.
קיימים גם מספר חוקים ותקנות המחייבים את הרופא המטפל למסור מידע לגבי המטופל או לגבי הטיפול. במקרים מסוג זה מחויב הרופא להסביר למטופל את החובה המוטלת עליו ולהבהיר לו איזה מידע יימסר.
בעוד שפרטים אודות מצבו הרפואי של אדם וצורת הטיפול בו חסויים, עצם הביקור אצל הרופא אינו סודי. שמו של החולה וכתובתו, מספר ביקוריו, תאריכי הביקורים והתשלומים ששילם לרופא אינם חסויים ולא חלה לגביהם סודיות רפואית.
