מה מסתתר מאחורי המסכה – מסכות ככלי טיפולי

הטיפול באומנות הוא תחום טיפולי צעיר יחסית, אך שורשיו נעוצים בבתי החולים הפסיכיאטריים עוד בסוף המאה ה-18. התחום החל להתפתח כמקצוע בפני עצמו באמצע המאה ה-20 באירופה ובארצות הברית. המטפלים הראשונים בתחום החלו להכיר בהשפעה של העיסוק באסתטיקה על תחומים אחרים: פסיכיאטריה, פסיכואנליזה, שיקום, חינוך לגיל רך וחינוך לאמנות.

במפגש הטיפולי, מתקיים שילוב של תאוריות פסיכולוגיות וטכניקות פסיכותרפויטיות, לצד עבודה עם חומרים ותהליכים מעולם היצירה. המטרה היא לתת למטופל כלי ביטוי שאינו מילולי. דרך זו פותחת צוהר לנפשם של מטופלים באופן מזמין ובלתי מאיים. בנוסף, שפת היצירה מעניקה אמצעי תקשורת חלופי למטופלים בעלי פגיעה או עיכוב בשפה המילולית. הטיפול פונה לקהל יעד רחב: ילדים, מתבגרים, ומבוגרים, וניתן כטיפול פרטני, זוגי, משפחתי, או קבוצתי. אין צורך בידע קודם או כישרון מיוחד באומנות על מנת להיעזר בטיפול באומנות.

מסכות ככלי טיפולי

אחד הכלים בהם משתמש המטפל באומנות הוא המסכה. בתרבות האנושית נעשה שימוש רב בתחפושות ובמסכות (מדים, תלבושת אחידה), שעוזרות לנו לגבש את הזהות שלנו ולבחור כיצד להציגה בפני הציבור. המסכה היא כלי העמדת פנים והגנה בה אנו משתמשים ביום-יום.

ככלי טיפולי, המסכה מעניקה למטופל מרחב יצירה בו הוא בוחר מה להסתיר ומה לחשוף מזהותו ומרגשותיו (אל מול הציבור ומול עצמו). תהליך היצירה מאפשר למטופל התבוננות פנימה, תוך שמירה על ההגנות הנחוצות לו. במרחב הטיפולי, המטופל יכול להסיר חלק מהמסכות אותן הוא עוטה כל יום, בסביבה מוגנת ולא מאיימת. למסכה שני צדדים והמטופל יכול לבחור ליצור בשניהם או באחד מהם. במקרים רבים, היצירה בצדה החיצוני של המסכה מייצגת את האופן בו הוא מציג את עצמו בפני החברה, בעוד שהיצירה בצד הפנימי מייצגת את הצדדים החבויים של האישיות.

תהליך החשיפה וההיכרות עם מרכיבי העצמי מתקיים בהנחיית המטפל ובתמיכתו. המטפל מסייע למטופל להתחזק ולרכוש כלים להתמודדות עם קשיי היום-יום והאתגרים הכרוכים בתהליך השיקום.

להלן דוגמאות לעבודה טיפולית עם מסכות במסגרת טיפול באמנות:

בחלק החיצוני של המסכה ניתן לראות את הרגשות שהמטופל עוטה ומציג בפני הסביבה: אופטימיות, צבעוניות וססגוניות, שמש, שמים, ירוק לפריחה והתחדשות. החלק הפנימי חצוי בין תקווה (נוף של צמיחה, שמש, חיוך המסמל אופטימיות) לבין כאב (חומה סדוקה המסמלת את השבר הרגשי בעקבות אירוע קשה שעבר, עם חצי פה עצוב וצבעים חד-גוניים).

פרחים וצבעים רכים בחלק החיצוני מייצגים אופטימיות. בחלק הפנימי נעשה שימוש בצבעים קודרים וסמלי חוסר ודאות כסימני שאלה, דמעות וחצי פה עצוב המוגן על ידי חצי הפה השמח.

המטופלת בחרה לצייר רק על החלק החיצוני של המסכה, היא חילקה אותה לשניים. החלק הימני מתאר אותה בימים אופטימיים יותר ונעשה בו שימוש בצבעוניות, פריחה, שמים בהירים ושמש. החלק השמאלי מייצג את הימים בהם "היא מוצפת ברגשות קשים" , בחלק זה היא ציירה עץ עירום מעלים ורקע אפור של מזג אוויר חורפי וקר. למטופלת היה חשוב להעניק למסכה חיבור יציב לקרקע, שנותן לה ביטחון ולכן בחרה להציב את המסכה על בסיס אבן.

בבית החולים השיקומי רעות תל אביב מתבצע טיפול באמנות כחלק מפעילות המערך הפסיכולוגי.