תרומות. 
חוק החולה הנוטה למות התשס"ו-2005 בא "להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות תוך איזון ראוי בין ערך קדושת החיים, לבין ערך אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים" (סעיף 1(א) לחוק). החוק קובע את המקרים והתנאים בהם אדם בישראל רשאי לקבוע איזה טיפול רפואי הוא יהיה מוכן לקבל, אם בכלל, במידה שרופא אחראי יקבע על פי חוק כי הוא 'חולה הנוטה למות' דהיינו הוא סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא, ותוחלת חייו אינה עולה על ששה חודשים גם אם הוא יקבל טיפול רפואי.
חוק החולה הנוטה למות מרחיב למעשה את חוק זכויות החולה התשנ"ו-1996, שכבר קבע שאין לתת טיפול רפואי למטופל אלא אם הוא נתן את הסכמתו מדעת בכתב או בעל פה. הסכמה מדעת ניתנת רק לאחר שהחולה קיבל מהמטפל את כל המידע הרפואי הדרוש לו כדי להחליט אם הוא מוכן לקבל טיפול. עם זאת, בחוק זכויות החולה לא נקבעו הוראות לעניין תוקף הסירוב לטיפול שעלול להביא למותו של החולה.
חוק החולה הנוטה למות מרחיב, אפוא, את הזכות של החולה להסכים או לסרב לטיפול וזאת על ידי כך שהוא מאפשר לאדם הבריא להביע מראש את רצונותיו לגבי טיפול עתידי אם וכאשר ייקבע כי הוא חולה נוטה למות. השימוש בהוראות שנתן האדם מראש ייעשה רק במקרה והוא אינו מסוגל לקבל החלטות בזמן אמת לגבי מצבו והטיפול בו.
על פי החוק, יכול החולה הנוטה למות לבקש לא לקבל טיפול מאריך חיים או מנגד לבקש טיפול רפואי להארכת חייו, גם אם הרופאים סבורים כי אין הצדקה לכך.
עוד קובע החוק כי ההחלטה תתקבל רק לפי רצונו של המטופל עצמו ולא לפי רצונות בני משפחתו או שיקולים אחרים. עם זאת, ישנה אפשרות של מתן ייפוי כוח כאשר במקרה והמטופל מגיע למצב שהוא אינו מסוגל לקבל החלטות יצטרכו הרופאים להתייעץ עם מיופה הכוח.
הבעת רצון מוקדמת וייפוי כוח
על פי החוק, אדם כשיר מגיל 17, שלא הוכרז פסול דין על ידי בית משפט ומסוגל לקבל החלטות עבור עצמו, רשאי לתת הנחיות רפואיות מקדימות בהן הוא יפרט את רצונו לגבי טיפול רפואי עתידי בו, במידה שייקבע כי הוא חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות. כמו כן, יכול אדם כזה למנות מיופה כוח (אחד או יותר) ולתת לו את הזכות והסמכות לקבל עבורו החלטות במידה וייקבע כי הוא חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות. מתן ההנחיות או מינוי מיופה כוח יכול להיעשות על ידי כל אדם כשיר מעל גיל 17 ובכל מצב רפואי ובתנאי שהוא נעשה מתוך רצון חופשי ועצמאי ושלא כתוצאה מלחץ משפחתי, חברתי או אחר. הנחיות מקדימות וייפוי כוח עומדים בתוקף עד חמש שנים (אלא אם האדם החליט על תקופה קצרה יותר) וניתנים להארכה בכל פעם שפג תוקפם.
"חזקת הרצון לחיות"
החוק קובע כי אם קיים ספק סביר באשר לרצונו של המטופל שלא לקבל טיפול יש לטפל בו כרגיל.
דרכים לקביעת רצונו של חולה הנוטה למות
החוק קובע מספר דרכים לקביעת רצונו של החולה הנוטה למות באשר לקבלת טיפול רפואי:
- כאשר החולה הנוטה למות עדיין "בעל כשרות" (מתפקד ויכול לגבש ולהביע רצון) פועלים על פי רצונו המפורש כפי שהוא מביע אותו בזמן אמת.
- כאשר החולה אינו בעל כשרות (אינו מסוגל לגבש רצון או להביע אותו בזמן אמת) קיימות מספר דרכים לקביעת רצונו:
- הנחיות רפואיות מקדימות אותן נתן המטופל בכתב.
- החלטה של מיופה כוח.
- שילוב הנחיות רפואיות מקדימות עם החלטת מיופה כוח.
- החלטת ועדה מוסדית או הוועדה הארצית.
- אם אין הנחיות, ייפוי כוח או החלטות ועדה ניתן להיעזר לשם בירור הרצון של המטופל בעדויות מקורבים שניתנות בתצהירים ובמקרים חריגים בעמדת אפוטרופוס שמונה לו.
הגבלות על מילוי רצונו של חולה הנוטה למות
- אין לעשות פעולה כלשהי המכוונת להמית את המטופל או שתוצאתה תהיה גרימת מותו.
- אסור לסייע לאדם להתאבד.
- אסור להפסיק טיפול רפואי רציף שהפסקתו עלולה להביא למות המטופל (מותר לא לחדש טיפול רפואי מחזורי).
- אסור להימנע מלתת לחולה הנוטה למות שאינו כשיר מזון ונוזלים, טיפול פליאטיבי וטיפול נלווה, גם אם הוא ביקש במפורש להימנע מכך.
המידע במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ משפטי.
