התעללות בזקנים – מאפייני הפוגע

התופעות העיקריות הנכללות תחת ההגדרה של ההתעללות בזקן הן:

• התאכזרות פיזית – גרימת כאב או פציעה, שימוש בכוח כלפי הזקן וגרימת נזק בדרגת חומרה כלשהי כתוצאה מכך.
• התאכזרות פסיכולוגית – פגיעה ברגשות הזקן, התעלמות ממנו ואדישות כלפיו, בידודו, הפגנת היעדר חיבה, השפלה, איומים ועוד.
• הזנחה אקטיבית – אי הענקת טיפול בסיסי לזקן בכוונה לגרום לו נזק או סבל.
• הזנחה פאסיבית – אי טיפול בזקן שלא בכוונה לגרום נזק.
• ניצול כלכלי – גניבה או שימוש לא ראוי בכספו או רכושו של הזקן, ניהול לקוי של כספיו או יצירת תלות כלכלית.
• הפרת זכויות – מניעת זכותו של הזקן לשלוט על חייו מבחינת מגורים ופעילות, לדוגמה– כפייה על הזקן לעבור לבית אבות.

ההתעללות יכולה להיות קלה או חמורה, שכיחה או נדירה, למשך תקופות ארוכות או קצרות. התמקדו בתופעת ההתעללות לכשעצמה. במאמר זה ננסה לאפיין את דמותו של המתעלל הפוטנציאלי על סמך הנסיון המחקרי בסוגיה קשה זו.

מהם המאפיינים העיקריים של הפוגעים

המתעללים השכיחים ביותר בזקנים הם בני זוגם וילדיהם. בד"כ, מדובר על בן זוג או ילד המטפלים בזקן באופן קבוע ורצוף במשך תקופה ארוכה (המטפל העיקרי).

מבחינת מאפיינים סביבתיים, מגורים משותפים עם הזקן מהווים משתנה רקע עיקרי המאפיין רבים מהמתעללים בזקנים. תלות כלכלית ונפשית של המטפל בזקן (כדוגמת בני משפחה מובטלים וחסרי אמצעים) מתקשרת אף היא להעלאת הסיכון למצב של התעללות בזקן. במקרים רבים נמצא גם כי המתעלל סבל מבעיות התנהגותיות והפרעות נפשיות ללא קשר לצורך לטפל בזקן. השילוב של חוסר האיזון הנפשי והעומס הכרוך בטיפול בזקן, נמצא כגורם סיכון למצב של התעללות בזקן.

ההיסטוריה המשפחתית משמעותית בבואנו לאפיין את המתעלל: היסטוריה של אלימות במשפחה או של יחסים בעייתיים וקונפליקטים בעבר בין המטפל והמטופל הזקן עלולה להתבטא לאחר שנים בהתעללות.

גם גורמים "טריוויאליים" יותר עשויים לשמש קווים לדמותו של המתעלל בזקן. כך, מטפל הנתון במצבי לחץ מתמשכים בחייו האישיים (גירושין, גיל המעבר, פיטורין), שחיקה נפשית כתוצאה מטיפול מתמשך ולא מתגמל, ודימוי עצמי ירוד- כל אלה עלולים לדחוף בן משפחה להתעללות בזקן. טיפול בזקן מתוך רגשות אשם או בושה עלולים להוביל את המטפל לכעס על עצמו ועל הזקן ומכאן להתעללות. לאחרונה, אנו עדים יותר מבעבר גם להתעללות בזקנים מצד עובדים זרים. חובה על בני המשפחה לעקוב אחר המתרחש בבית הזקן גם אם ישנה שביעות רצון מהמטפל. העובד הזר חייב לדעת שיש מישהו בתמונה שעוקב אחר מעשיו מעבר לזקן המטופל על ידו.

מה ניתן לעשות נגד תופעת ההתעללות בזקנים?

כיום, נעשים מאמצים להקטנת מימדי תופעת ההתעללות בזקנים ומיגורה במישורים שונים. משרד הרווחה, משרד הבריאות, והמוסד לביטוח לאומי בשיתוף אש"ל (האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל) מפעילים תכניות שונות למניעת התעללות ולאיתור מצבים של פגיעה קיימת.

להגברת המודעות החברתית לבעיה חשיבות רבה. ברשויות מקומיות מסוימות נערכות פעולות הסברה וסדנאות לזקנים ומשפחותיהם, ומשרד הרווחה מקיים מפגשי הסברה במועדונים חברתיים. במסגרת הסדנאות הללו מוסברים גם המאפיינים הידועים של הפוגע הפוטנציאלי. מידי שנה ב-15 ביוני מצוין יום המודעות הבין-לאומי למניעת התעללות בזקנים והזנחתם.

משרד הרווחה מכשיר פקידי סעד ועובדים סוציאליים ברשויות המקומיות ובמחלקות לשירותים חברתייים לטיפול וסיוע לזקנים הסובלים מהתעללות והזנחה. המשרד פועל לאיתור זקנים שחוו התעללות דרך מטפלות, מועדונים לזקן וכיו"ב.

אגף הייעוץ לזקן במוסד לביטוח לאומי מעניק ייעוץ והכוונה, מקיים ביקורי בית חד-פעמיים לאיתור זקנים במצבי סיכון וביקורי בית קבועים בבתי זקנים, ומפעיל קבוצות תמיכה לזקנים במצבי משבר. משרד הרווחה פועל לסגירת בתי-אבות בלא רשיון שנמצאו בהם זקנים במצבי סיכון והזנחה.

המתעללים בזקנים – סיכום

הטיפול בקרוב המשפחה הזקן מטיל על כתפיו של המטפל עול, שנשיאתו עלולה להסתיים בהתנהגות לא נאותה ואף בהתעללות כלפי הזקן המטופל, שבמקרים רבים הוא חסר ישע ואין לו יכולת לעמוד בפני הפגיעה בו. כמו ברוב מקרי האלימות במשפחה, מדובר בתופעה רגישה ביותר שסביר שהיקפה גדול מהמדווח, בייחוד במקרים של הזנחה, בהם קשה לגבש תלונה מוגדרת וברורה ולעתים אף אין בפני מי להציגה. הזקן הנפגע לא בהכרח ידווח שפוגעים בו, ובמקרה של זקן הסובל מירידה קוגנטיבית, לא בהכרח יהיו לו הכלים לדווח על כך. לכן, חשוב כי בן המשפחה המטפל יהיה ערני לאפשרות שייתכן שהזקן הנתון תחת טיפולו סובל מהתעללות של אחד ממטפליו האחרים, כולל בני משפחה אחרים הקרובים ביותר לנפגע.

(תמונה להמחשה unsplash)