יצירת קשר בנושאי שיקום בביה"ח רעות וזימון תור בלבד. שירותי המענה האנושי בנושא מיצוי זכויות אינם פעילים

    קול רעות

    התמודדות עם חולה אלצהיימר משוטט

    מה עושים כאשר בן משפחה חולה אלצהיימר נוטה לשוטט?

    עודכן לאחרונה:31/07/23

    שוטטות אצל חולי אלצהיימר

    שוטטות היא אחת התופעות מהן סובלים חולי דמנציה ואלצהיימר. הגורם לשוטטות הוא פגיעה בזיכרון שמובילה את החולה לא לזהות את סביבתו. בנוסף, התרופות שהוא מקבל גורמות פעמים רבות לאי שקט. מדובר בתופעה המסכנת מאוד את הסובל מאלצהיימר. השוטטות עלולה להוביל אותו למקומות מסוכנים (כגון כבישים סואנים) עמם הוא לא יידע להתמודד, וברוב המכריע של המקרים (96%) הוא לא יוכל למצוא את דרכו הביתה בכוחות עצמו. הדבר עלול להוביל לשוטטות ממושכת, שבמהלכה יסבול חלילה מפציעות, מהתייבשות, מלחץ, ממחסור בתרופות להן הוא זקוק, מתשישות, מחשיפה למזג אוויר קשה, ואף ממוות.

    לעתים, השוטטות נגרמת כתוצאה מהרצון לגירויים או לפעילות חברתית, ולעתים מהרצון לחזור לבית הישן או לפגוש חברים ותיקים. פעמים רבות דמנציה מובילה לחשדנות יתר והזקן, במידה והוא מתגורר במוסד, ירצה לעזוב את המוסד בו הוא חש לא בטוח. השוטטות עשויה להיות תוצאה של הרצון לטייל ולהפעיל את גופו, או כתוצאה מצורך בגירויים ועניין, מבדידות או אף מהזיות.

    אמצעי ריסון שונים הוכחו כלא יעילים בהפחתת ניסיונות העזיבה (השוטטות), והם אף מעלים את הסיכון לפציעות אצל הזקן. חשוב להבין כי כמו יתר התופעות מהן סובלים חולי אלצהיימר, גם השוטטות היא תוצאה ישירה של המחלה שאינה נתונה לשליטתו של הזקן. עלינו להיות סלחנים כלפי הזקן גם כאשר השוטטות חוזרת על עצמה ומהווה מקור לאי נוחות קשה, אולם, כיוון שמדובר בתופעה העלולה לפגוע בו ולסכן את חייו, כדאי להכיר את הכלים להתמודדות עמה.

    חולי אלצהיימר – עצות למניעת השוטטות

    בדרגות מסוימות של שוטטות, במיוחד כשהיא מלווה בהזיות וחוסר שקט, קיימת אפשרות לשימוש מפוקח רפואית בתרופות הרגעה. אולם, קיימות דרכים נוספות להפחית את נטייתו של הזקן לשוטט ולהקטין את רמת הסיכון.

    חפשו את סיבת השוטטות

    בטרם נפנה למציאת הדרכים להתמודד עם נטייתו של הזקן לשוטטות, חשוב שנבין מהם הגורמים לכך.

    בדקו אם חלו שינויים גדולים בחייו של הזקן. מעבר דירה או מעבר למוסד והחלפת המטפל הראשי עשויים להוות זרז לשוטטות, כיוון ששינויים אלה מגבירים את הלחץ הנפשי של הזקן, שכתוצאה מהמחלה הנו גדול גם כך. אם זהו המקרה, חשוב לספק לזקן מקורות לרוגע ולהפחתת הלחץ, כגון שיגרה קבועה. גם שינוי בתרופות שנוטל הזקן עלול לעורר לחץ ותעוקה נפשיים (שכן זוהי אחת מתופעות הלוואי המוכרות של תרופות לאלצהיימר). במקרה כזה, כדאי לשוחח עם הרופא המטפל על התופעה ולשקול שינוי בתרופותיו של הזקן.

    חפשו דפוס לתופעת השוטטות

    פעמים רבות קיים דפוס לשוטטות. הבנת הדפוס תאפשר להסיק מסקנות שיסייעו למנוע את  התופעה. כך, לדוגמה, שוטטות לילית עשויה להעיד על בדידות וצורך בתמיכה לאחר החשיכה. שוטטות בזמני הארוחות מעידה על רעב או צמא שהזקן אינו מסוגל לבטא לאור קשיי התקשורת מהם סובלים חולי האלצהיימר. ישנם דפוסים לשוטטות שמחקים את דפוסי החיים של הזקן בטרם חלה, למשל, ניסיון ללכת לעבודה או לבקר חברים.

    חשוב שהצוות הרפואי או בני המשפחה המטפלים בזקן יכירו את נטייתו לשוטטות ואת דפוסיו, על מנת שיוכלו לדאוג לביטחונו באופן יעיל יותר.

    נסו למנוע שעמום אצל חולה האלצהיימר

    אחת הסיבות העיקריות לשוטטות היא שעמום. הזקן הסובל מאלצהיימר, שבטרם המחלה היה רגיל לשגרת חיים המכילה גירויים ועיסוקים שונים, עלול לסבול משעמום כעת, כשהוא סובל מהמחלה ונמצא בבית אבות או יוצא פחות מהבית. במקרה כזה, חשוב לספק לזקן פעילויות שונות בהן הוא יוכל לעסוק גם כשהוא סובל מהמחלה– עיסוק באמנות, מיון חפצים, קריאת ספרים, צפייה בסרטים נעימים ומרגיעים, ומעל הכל שיחות ושהות בחברתם של בני משפחה וחברים. גם כאשר קשה לזקן לזהות את האנשים שסביבו, שיחה עמם ואף טיול בחוץ בחברתם, יפיגו את בדידותו ואת תחושת השעמום שלו וישפרו את מצב רוחו. שיגרה של טיולים קצרים מדי יום, כמו גם פעילות גופנית קבועה, תפחית לחצים מהזקן ותמנע את הדחף שלו לשוטט.

    נקטו אמצעי זהירות

    אמצעי ריסון והגבלה לא יעילים במניעת שוטטות. לכן, יש למצוא דרכים אחרות להגביל את יכולתו של הזקן לסכן את עצמו. כך, לדוגמה, כדאי להחביא את המפתחות של הבית ושל הרכב. זקן הסובל מאלצהיימר עלול לשכוח שאסור לו לנהוג ובכך להעמיד את עצמו בסיכון גדול אף יותר. בנוסף, כדאי להימנע מהתקהלויות גדולות, שעלולות להגביר את הלחץ הנפשי של הזקן ולהוביל לשוטטות. בהתקהלויות כאלה אף קשה יותר לשמור על הזקן בקרבתנו ועקב נטייתו לשוטט הוא עלול ללכת לאיבוד.

    אמצעי זהירות נוספים הם נעילת החלונות והדלתות והעלאת מודעותם של השכנים למצבו של החולה, על מנת שיזהו בקלות רבה יותר מקרה בו הוא משוטט. כדי להקל על מציאתו במקרה שהזקן הולך לאיבוד תוך כדי שוטטות, כדאי שתהיה מחוברת לצווארו דיסקית עם פרטיו ופרטי בני משפחתו, שכן רבים הסיכויים שלא יוכל לזכור פרטים אלה בעצמו.

    בשורה התחתונה, כשבן המשפחה הסובל מאלצהיימר נוטה לשוטט, הדבר החשוב ביותר הוא מודעות של בני המשפחה והצוות המטפל בו למצבו, בשילוב עם ההבנה כי החולה עצמו אינו יכול למנוע זאת, ועלינו לדאוג לבטיחותו בכל עת.

    המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.

    פורסם: 17.6.2013

    (תמונה להמחשה unsplash)

    אלצהיימר

      יצירת קשר בנושאי שיקום בביה"ח רעות וזימון תור בלבד. שירותי המענה האנושי בנושא מיצוי זכויות אינם פעילים

      קול רעות

      דילוג לתוכן