הצורך לדעת והפחד לדעת

"כָּל אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ וְתִשְׁאַל אֶעֱשֶׂה וְאוֹסִיף לִשְׂמֹחַ יִהְיֶה טוֹב, אֲהוּבִי, יִהְיֶה קַל לְעוֹלָם לֹא יֶחְסַר לִי כֹּח….. אִם תֹּאמַר לִי לָלֶכֶת, אֵלֵךְ, אִם תֹּאמַר לֹא לַחְזֹר, לֹא אֶחְזֹר" (נתן אלתרמן).

מה את מבקשת עבורך?

עצמי את עינייך וחשבי על דבר מה שעושה לך אושר, משהו שעושה לך שמחה בלב, חשבי על הדברים החביבים עליך, עצמי את עיניך וחשבי על מה שאת רוצה עבורך בחיים, בעבודה, בהורות, בזוגיות ובמיניות. מה עושה אותך מאושרת וחופשייה? מה נותן לך נועם ורוגע? מה נותן לך בטחון ואהבה? מהי מיניות טובה עבורך? אנחנו יושבות יחד בחדר הטיפולים ומנסות לשהות ולהקשיב. את מתבוננת אליי ומשיבה "אני לא יודעת מה אני רוצה". אנחנו ממשיכות לשבת יחדיו ולבך דופק בחוזקה ואנחנו מקשיבות. מנסות לא להיבהל, מקשיבות לו, מאפשרות לו לדפוק ונרגעות. במרחב הבטוח והמכיל, בתוך חדר הטיפולים, אנחנו משוחחות מה מפחיד? מה מציף בלדעת מה את רוצה עבור עצמך, מה מבהיל בחיפוש ההנאה והעונג שלך?

השלב לפני המסע הוא שלב מציף רגשית. תחנה המעוררת בתוכנו שטף של רגשות ותחושות, פחד, כעס, אשמה, כאב ואכזבה. שלב בו יש צורך בוויסות והכלה עצמית של כל שיטפון הרגשות והפחדים. לעתים, קשה לעשות זאת לבד ואנו זקוקים למישהו שיכוון וירגיע אותנו. מישהו שיהיה איתנו, אם נרגיש מוצפים וכואבים. לעתים, אף נפנה למנגנונים המגנים עלינו – נעדיף לברוח, לעזוב את הטיפול, נמנע מלשוחח על הנושא. בטיפול המתקיים במרחב בטוח ומכיל נלמד איך להכיל את ההצפה הרגשית, נלמד לווסת את עצמנו, נבין שרגשות ותחושות הם חלק מאיתנו והם באים לספר לנו סיפור, שראוי שנקשיב לו ונבין אותו. ננסה לגלות יחדיו – מדוע כל כך קשה לנו להיות מחוברים למה שאנו רוצים? מדוע קיים הפחד לדעת? ואחרי זה ניתן יהיה להתחיל את המסע לגילוי רצונותינו וצרכינו.

הפחד שלא יאהבו אותנו

מהם הסיפורים והפחדים המונעים מאיתנו להקשיב למה שאנו מבקשים עבור עצמנו? אחד הפחדים הגדולים הוא הפחד שלא יאהבו אותנו. האם כשנפסיק לתת לאחר את מה שהוא רוצה או נפסיק לרצות הוא יפסיק להעניק לנו משמעות ואהבה? אם כל חיי אני רגילה להתרכז ברצונות ובצרכים של האחר,  ייתכן  ולא נשארו לי כוחות או אנרגיה להבין מה אני רוצה עבור עצמי? אם אנסה לגלות ולצאת למסע לגילוי העצמי, האם ארגיש אשמה שאני נוטשת את אהובי וזונחת את צרכיו? אולי פשוט אף פעם לא שאלתי את עצמי מה אני רוצה, מה עושה לי טוב, עד שאני לא יודעת איך עושים את זה? אולי אני כל כך עסוקה בלשרוד ביום-יום, שגילוי מה יעשה לי טוב, לא נראה לי חשוב? אולי פשוט התרגלתי שיגידו לי מה אני צריכה ורוצה – החברה, ההורים, בן זוג – ששכחתי איך עושים זאת לבד? אולי הכי מפחיד אותי לגלות שאני לא אמיתית לעצמי? ואולי הגילוי יביא אותי למסקנה כי עליי לשנות את חיי ושינויים מבהילים אותי?

להתחבר לרצונות שלנו

אז מה עושים? איך מתחברים לרצונות שלנו. להתחיל להקשיב לגוף, זה העוגן שלנו. הגוף שלנו חכם מאיתנו, הוא אומר די. כשאנחנו ממשיכים לרצות ולא מקשיבים לרצונותינו, גופנו מאותת לנו. סימני האזהרה יכולים להגיע בצורות שונות, עייפות, כאבי ראש, כאבי בטן, תחושות של חרדה. במיניות נראה הפרעות חשק, הפרעות כאב , קשיי זקפה, קושי להגיע לאורגזמה.

הפנייה לטיפול המיני היא הצעד הראשון בהקשבה לגוף. כל דבר מתחיל בצעד קטן. פנייה לטיפול היא גילוי של אומץ והבנה שאני רוצה אחרת. וכך מתוך הכאב נגלה את רצונותינו. חשוב לזכור, כי החקירה העצמית, תהיה עם סקרנות ופליאה רק אם נרגיש בטוחים. בטחון שיהיה מרחב מכיל ועוטף, מרחב בו נעבוד יחדיו על האמונה שגם אם אני עסוק בלגלות את צרכיי ורצונותיי, אני עדיין אהוב ומשמעותי.

אסיים בציטוט מתוך השיר "עבד" של נועם חורב: "פעם רציתי שכולם יאהבו אותי, כולם. אז הלכתי נגד הקול הפנימי שלי ומרוב שבזבזתי על זה כל רגע קיים-לא נשאר לי זמן לאהוב את עצמי".

המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.

פורסם: 10.11.2020