הפרעות אכילה – נורות אזהרה ומניעה

הפרעת אכילה נחשבת לאחת המחלות הנפוצות ביותר בעולם המערבי. 90%-95% מהחולים בהפרעות אכילה הן נשים, כאשר בעשורים האחרונים שיעורי הכניסה וההימצאות במעגל ההפרעה הפכו לנפוצים יותר והגיל של החולים צעיר יותר. הפרעות האכילה מלוות בתהליכי הסתרה והכחשה, הנמשכים לאורך זמן ומקשים את איתורן.

סוגי הפרעות אכילה

הפרעות האכילה המוכרות הן אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה והפרעת אכילה בולמוסית.

אנורקסיה נרבוזה:  מאופיינת בירידה דרסטית במשקל הגוף באמצעות הרעבה ו/ או פעילות ספורטיבית מוגזמת. מלווה בפחד גדול ובלתי מציאותי מאכילה והשמנה.

בולימיה נרבוזה: מאופיינת בצריכת כמויות מזון גדולות שמלווה ב"התנהגויות מפצות" – הקאה, צום, שימוש במשלשלים וכדומה, שמטרתן מניעת עלייה במשקל.

אכילה התקפית/ בולמוסית:  מאופיינת בהתקפי אכילה חוזרים בהם נצרכת כמות מזון מופרזת המלווה בתחושה של חוסר יכולת לשלוט באכילה, אשמה וגועל עצמי, אך ללא התנהגויות מפצות כבהפרעה הבולימית.

 גורמי סיכון

גורמים גנטיים ביולוגיים

• קרובי משפחה מדרגה ראשונה או שנייה הסובלים או סבלו בעבר מהפרעת אכילה.
• תחלואה פסיכיאטרית בקרב ההורים (דיכאון, כפייתיות).
• השמנה בילדות.
• השמנה אצל ההורים.
• הפרעות קשב וריכוז (ADHD).

גורמים אישיותיים ופסיכו-סוציאליים

• דימוי עצמי נמוך.
• התנהגויות התמכרותיות (עישון/ אלכוהול)
• מצבי משבר אישיים ומשפחתיים: גירושין במשפחה, אלימות מילולית, פיזית או מינית, מוות או מעבר למקום חדש.
• לחץ חברתי בנושא משקל הגוף, קרי התעסקות בהרזיה ושליטה במשקל הגוף בקרב בני משפחה וסובבים, אך, גם כל עיסוק המעמיד את הגוף במרכז למשל השתתפות בקבוצות ספורט תחרותיות.

נורות אזהרה

סיכויי ההחלמה עולים כאשר האבחון נעשה מוקדם ככל שניתן. עם הזמן, המחלה עלולה להפוך לכרונית, הסבל האישי והמשפחתי גדל וכן גדלים הפגיעה באיכות החיים, כמו גם הנטל הכלכלי והבריאותי.

מכיוון וההערכה היא שרבים מהסובלים מקשיים בתחום זה אינם פונים לעזרה נפשית או רפואית, יש חשיבות להיכרות עם הסימנים המקדימים:

• אכילה – התעסקות באוכל: מעיכה, חיתוך, לעיסה, ארגון הפריטים בצלחת, עיסוק אובססיבי במחשבות סביב אוכל.
• אכילה בולמוסית: אכילה מהירה ובכמות גדולה מהרגיל עד שמרגישים מלאים בצורה לא נעימה, לעיתים מבלי לחוש רעב פיזי. הסובלים מהפרעות אכילה אוכלים בגפם בשל מבוכה מהכמויות שהם אוכלים, מרגישים גועל מעצמם, דיכאון או תחושת אשמה קשה על אכילת היתר.
• שינוי בהרגלי אכילה: העדפה לאכילה בהיחבא או מאידך הכנת ארוחות למשפחה; הימנעות ממזונות מסוימים.
• משקל – ירידה מהירה במשקל; פחד מהשמנה למרות תת המשקל; משקל וצורת הגוף דומיננטיים בהערכה העצמית; עיסוק אובססיבי של ספירת קלוריות וירידה במשקל.
• לבוש – מסתיר, מחמם או מאידך צמוד ומבליט; בדיקה אובססיבית של השתקפות הגוף במראה.
• התנהגות מפצה – פעילות גופנית מופרזת; שימוש בתרופות כמו משלשלים, משתנים, חוקנים; הקאה רצונית.
• סימפטומים נפשיים וחברתיים – מצב רוח אופורי/ ירוד ו/ או רגזני; אפתיה עד כדי נסיגה והתבודדות מחברים, ממשפחה; חוסר מעש רוב שעות היום.
• תלונות פיזיות – בחילה, כאבי בטן, קשיים בבליעת מזון; פנייה לטיפול בשל סימפטומים אלו או בשל התייבשות; אל וסת.

מניעה ראשונית (primary prevention)

מטרת תוכניות ההתערבות השונות היא להעלות את רמת הידע תוך התמקדות בקידום בריאות והרגלי חיים נכונים על מנת להקטין את הסיכון לחלות. לפיכך יש מקום לחזק גורמים מגנים שיאפשרו לפרט להשתמש במשאבים המתאימים, כמו:

• הגברת הערכה עצמית.
• כלים לניהול נכון של מצבי לחץ (Stress management skills).
• בחירת התנהגויות בריאות להורדת משקל הגוף ולשמירה עליו.
• בחינה ביקורתית של אידאל הרזון.
• שותפות בקבלת החלטות בעלות ערך חברתי. כמו גם אופטימיות – שאיפה לחיות, חוסן, יעילות עצמית, תושייה נלמדת, העצמה, מוקד שליטה פנימי, פתרון בעיות ועוד.

המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.