ארוחת חג בהשתתפות בן משפחה שסובל מהפרעות אכילה

ערב, ארוחת חג, בני המשפחה לבושים במיטב בגדיהם, מתרגשים. היא מכווצת מבפנים, רמת חרדה גבוהה מציפה אותה, אבל מבחוץ היא כל כך יפה. שקטה, נראית כמו כולם, אבל סובלת מהפרעת אכילה.

עבור הסובלים מהפרעת אכילה, ארוחה משפחתית ובעיקר ארוחת חג יכולה להיות סוג של מלחמה, ממש קרב אמיתי. קרב בין הקולות אותם היא שומעת בראש וקרב חיצוני אותו היא חווה מביקורות ואמירות של בני המשפחה.

רובנו לא מבינים ולא מכירים את הקולות הפנימיים האלו שהיא שומעת: "תאכלי", " אל תאכלי", "אסור לך", " את חייבת", " מה היא חושבת על מה שהנחתי לי על הצלחת?", "אני אוכל עם כולם ואלך להקיא, או לרוץ. אמצא כבר את התזמון שאף אחד לא ישים לב". הראש שלה מוצף. רוב הזמן היא לא ממש איתנו, רק עם הקולות, הרעש הזה שנמצא שם ומתגבר עוד יותר מול האוכל.

ואנחנו הרי רוצים לעשות לה טוב, אז מחמיאים שהיא נראית טוב היום, שחזר לה הצבע לפנים. אבל מה שהיא שומעת זה שעלתה במשקל והקולות לצמצם, להקיא מתגברים בבת אחת.

מתיישיבם לשולחן. האוכל מוזרם כל טוב מוגש. מנות ראשונות, מרקים, מנות עיקריות (וכולם יודעים שיהיו עוד קינוחים). מכל מנה יש כמה סוגים. השולחן עמוס והרעש סביב השולחן נחשב שקט לעומת מה שמתחולל אצלה בראש. הכל נראה טוב, אך מאיים כל כך. כולם אוכלים, כולם מבקשים תוספת, מחמיאים על התבשילים שחיכו להם כל השנה, והיא- מכונסת בעצמה מול הצלחת. אולי הצלחת ריקה ואולי עמוסה בכל השפע הזה. משחקת עם המזלג. מנותקת. ואז מתחילות ההערות.

– למה את לא אוכלת?

– למה לא לקחת מהעוף?

– את לא חושבת שאת מגזימה בכמויות?

– למה לך להתמלא מהחלה?

– מה, כבר שבעת?

– אולי תקחי עוד קצת?

הרעשים בראש מתגברים. נוספות לזה עכשיו גם תחושות קשות של כעס, עצב, תסכול, בושה. כולם מביטים ובוחנים אותה ואת הצלחת שלה. והיא – אולי באותו הרגע תעצור ותקום מהשולחן, אולי תתחיל לאכול בצורה לא מווסתת ואולי רק תסבול בשקט.

מסתיימת הארוחה. כולם מדברים על כמה היה טעים ואיך הם מפוצצים. מודיעים בקול שאחרי החגים הם מתחילים דיאטה. גם לה זה ברור, הרי זה מה שכולם עושים. אבל היא תתחיל כבר עכשיו. אין סיכוי שהאוכל שאכלה יישאר בגוף. כולם מסיימים את הארוחה מאושרים והיא לבדה עם התקף חרדה ועם גוף אותו היא לא יכולה לשאת. מרגישה את הגוף גדול ומזוהם.

איך עוברים את ארוחת החג בשלום?

הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית המתאפיינת בהתנהגויות הקשורות לאכילה ולפיצוי, לדימוי עצמי ולדימוי גוף פגועים. הפרעת אכילה מלווה פעמים רבות גם בהפרעות נפשיות נוספות, כגון דיכאון וחרדה.

ארוחת החג יכולה להיות קשה עבור כל מי שמתמודד עם קושי באכילה, קושי עם הגוף, קושי רגשי ועוד. אבל אצל הסובלים מהפרעת האכילה הקושי מתעצם עוד יותר. ארוחה כזאת יכולה להיות טריגר להגברת הסימפטומים.

אז מה עושים?

קודם כל חשוב לזכור לשם מה התכנסנו. האוכל הוא רק חלק. אנחנו פה כדי לציין את החג, כדי ליהנות מהמשפחתיות.

חשוב שכל אחד יתרכז בצלחת שלו וינסה לא להגיב לאכילה של האחר.

השיח סביב השולחן לא יהיה בהקשר לאוכל, לאכילה, בהקשר לתחושות שלנו עם הגוף וכדומה.

אם אתם מזהים מצוקה אצל בן/ בת המשפחה הסובלים מהפרעת אכילה, אפשר לשאול בעדינות אם הכל בסדר ואם אפשר לעזור במשהו.

אפשר, ואפילו רצוי לעשות איזשהו תיאום ציפיות עם בן המשפחה הסובל מהפרעות אכילה לפני הארוחה. איזה אוכל להכין, ליד מי כדאי לו לשבת, איזה עזרה הוא צריך תוך כדי האכילה ואחריה. כשהדברים מדוברים, אז לעיתים מגיעים לארוחה עם פחות לחץ ורעשים בראש.

והכי חשוב- בואו נהנה מהחג ומהארוחות כל אחד עם הצלחת שלו.

שנה טובה ובריאה לכולם.

המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.

(תמונה להמחשה Unsplash)