תרומות. 
תופעת "שבר בצוואר הירך" שייכת לשני תחומי רפואה עיקריים: אורתופדיה וגריאטריה.
סוגי השברים
ישנם שלושה סוגים של שברי צוואר ירך בהתאם לאזורים שבהם מתרחש השבר. סוג ראשון הוא שבר תת-ראשי (subcapital), היכול לגרום להפרעה בהספקת הדם לראש צוואר הירך, מה שעלול להוביל לחסר חיבור או לנמק של ראש צוואר הירך. שבר זה יכול להופיע בגיל צעיר יותר. שבר מסוג שני הוא שבר בין-טרוכנטרי (trochanteric) ושבר מסוג שלישי הוא שבר תת-טרוכנטרי (subtrochanteric). שני השברים הללו אינם פוגעים בהספקת הדם לראש צוואר הירך, אלא גורמים לעמידה לא תקינה המביאה לקיצור הגפה. שברים מסוג ראשון ושני הם השכיחים יותר.
דרכי אבחנה: בדרך כלל ניתן לאבחן את השבר על סמך בדיקה קלינית וצילומי הדמייה פשוטים. ישנם חולים שבהם התזוזה של השבר מועטה– חולים עם שברים יציבים– שעלולים לסבול מכאב קל בלבד ויכולים עדיין לדרוך על הרגל השבורה, אולם הדריכה תלווה בחוסר נוחות. לעומתם, חולים עם שברים לא יציבים– אצלם התזוזה הייתה משמעותית מדווחים על סימפטומים רבים יותר. הם אינם יכולים לדרוך על הרגל וכל תנועה מלווה בכאבים חזקים. ברוב המקרים הגפה נראית מקוצרת ומסובבת כלפי חוץ. הבדיקות לזיהוי השבר הן צילומי רנטגן, מיפוי עצמות שעד קבלת התוצאות צריך להמתין יומיים שלושה או MRI . מייד עם האבחנה של השבר יש להתחיל בטיפול נוגד קרישה.
הגורמים לשבר בצוואר הירך
נמצאו מספר גורמי סיכון עיקריים לשבר בצוואר הירך:
מסת עצם חלשה– אוסטאופורוזיס (בריחת סידן) נחשב לגורם הסיכון המשמעותי ביותר לשברים אלה, אולם הוא אינו הגורם הישיר להיווצרותם.
מגדר וצבע עור– השכיחות לשבר אצל נשים גדולה פי שלושה מאשר בקרב גברים. השכיחות בקרב אנשים זקנים לבנים גבוהה יותר מאשר בקרב כהי-עור והיספנים.
פעילות גופנית מועטה וחולשת שרירים שנובעת מפעילות גופנית מועטה.
משקל גוף נמוך– נמצא שאצל נשים רזות הנטייה לחלות באוסטאופורוזיס גבוהה מזו של נשים מלאות.
צריכה גבוהה של אלכוהול וקפאין.
תופעות לוואי הנגרמות משימוש בתרופות פסיכיאטריות– תרופות מרגיעות ונוגדות דיכאון מגבירות את סיכון האנשים הקשישים לנפילות פי 1.5 לעומת אנשים קשישים שאינם משתמשים בהם.
ראייה לקויה– גורמת להיתקלות בחפצים ולנפילות מיותרות.
שמיעה לקויה– עלולה להשפיע על שיווי המשקל ולגרום לנפילות תכופות יותר.
מצב תפקודי ומנטאלי ירוד.
דרכי הטיפול
המטרה הראשונית של הרופאים היא להחזיר את החולה ליכולת התפקוד שלו לפני החבלה. ניתוח הוא דרך הטיפול השכיחה והמועדפת ביותר, אולם, יש לוודא שניתן להרדים את החולה ללא סיכון יתר כדי למנוע את סיבוכי השכיבה הממושכת (פצעי לחץ, דלקת ריאות). הניתוח צריך להתבצע מוקדם ככל האפשר.
ככל שהניתוח מוקדם יותר וסמוך יותר לזמן האירוע, כך יש סיכוי שתקופת השיקום תהיה קצרה יותר.
הניתוח נועד לאפשר לחולה ניידות ושיקום מהירים. מתן אפשרות לדרוך במהרה על הרגל המנותחת עשוי לזרז את תהליך השיקום ואת החזרה לעצמאות. סיבוכים לאחר הניתוח תלויים בסוג השבר ובקיבוע שבוצע. ככלל, שכיחות הזיהומים צריכה להיות פחות מ-1% אם נעשה שימוש נאות באנטיביוטיקה. ישנם סיבוכים נוספים ולכן חייבים להיות ערניים לגבי ההחלמה מהניתוח כדי שהסיבוכים לא יתפתחו ויהיה צורך בניתוח חוזר. יש חולים מועטים שעצם הניתוח מעמיד אותם בסכנת חיים ולכן מציעים להם טיפול שמרני שמסייע להם לדרוך על הרגל השבורה ויכול למנוע סיבוכים הנובעים משכיבה ממושכת. הטיפול נעשה על-ידי הזרקה ממושכת של חומר אלחוש לתוך השבר.
שיקום
בתהליך השיקום מושם דגש על שיקום הניידות כדי להגדיל את עצמאותו של החולה. יחד עם זאת, חייבים לשים לב גם למחלות נוספות שעלולות להיות נלוות אצל האדם הקשיש ששבר את צוואר הירך, כגון לחץ-דם, סוכרת, אי-ספיקת לב ומחלות נשימה. הגורמים המשפיעים על שיקומם של למעלה ממחצית החולים הם: מצבו של החולה לפני אירוע השבר, מצבו הבריאותי הן הפיזי והן הנפשי, והתייחסות כוללת אל החולה מצד צוות בית החולים הכוללת גם פיזיותרפיסטים, צוות סיעודי ועובדים סוציאליים. נמצא כי חזרה הביתה לאחר תקופת השיקום ותמיכה חברתית ומשפחתית תורמים רבות לחזרה לחיים מלאים ופעילים.
מניעה
טיפול באוסטאופורוזיס עשוי לצמצם את שכיחות הופעת השברים. בדיקות תקופתיות של אוסטאופורוזיס כדי לזהות את המחלה בתחילתה, התאמת תרופות והפניה להתעמלות "בונה עצם". חשוב לשים לב לגורמים סביבתיים רבים שעלולים לגרום לנפילות מיותרות כגון: מיטה גבוהה מדיי ומעקה רופף במיטה; כיסא גלגלים ללא מעצורים או מעצורים לא תקינים; הליכון או מקל הליכה לא תקינים או לא מותאמים לאדם באופן אישי; נעליים וביגוד לא מותאמים. נמצא שאנשים שהלכו בנעלי ספורט או נעלי בד הקטינו את סיכוני הנפילה ב–30%. לעומת זאת, לא מומלץ ללכת יחף או ללכת עם גרביים בלבד. סיכונים נוספים יכולים להיות מהליכה על רצפה רטובה, או רצפה עם מהמורות שעלולות לגרום להיתקלות ולנפילות.
מה מומלץ?
תזונה מאוזנת ותפריט מאוזן הכוללים גם שתייה מרובה.
ניהול לקיחת התרופות בצורה אחראית על-ידי הרופא המטפל ובעיקר על-ידי האדם בעצמו.
בדיקות תקופתיות של ראייה ושמיעה ועידוד השימוש במשקפיים ובמכשירי ראייה על-פי הצורך.
ניתן לבדוק שימוש במגני ירכיים לאנשים אשר מסכימים לכך.
להיות ערניים כלפי הורינו כשיש נפילות חוזרות יותר מאשר פעמיים בשנה; כשנוכחים שקיימת התדרדרות במצב הגופני וכשנוכחים שישנם קשיים בהליכה.
המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.
פורסם: 1.10.2013
