ייעוץ חינם וקביעת תור

    1-700-700-204







    *מידע מפורט בטופס יקל עלינו לסייע לך

    לעדכן את הקבלות בטרמינל שלהם. מספר התחלה, מספר ע"ר וכו'.na

    פחד, חרדה או מתח?

    מהי חרדה? איך מאבחנים אותה ומהן דרכי הטיפול?

    עודכן לאחרונה:22/10/20

    הבחנה בין פחד לחרדה

    פחד (fear) – תגובה מיידית וקצרה לגירוי מאיים (לדוגמה- פחד מכלבים, מנחשים, ממקומות סגורים וכו').

    חרדה  (anxiety) – הכוונה לתגובה יותר ממושכת ורחבה המופיעה לטווח רחב יותר של גירויים (לדוגמה- חרדה חברתית, חרדת מבחנים וכו'). בשונה מפחד, חרדה מופיעה לעתים קרובות בהיעדר גירוי חיצוני ברור ולרוב מלווה בתהליכי חשיבה, ברגשות לא נעימים של חשש ובתסמינים גופניים, עליהם ניתן ללמוד מדיווחים עצמיים וממדידות אובייקטיביות. אחד ההבדלים המרכזיים בין פחד וחרדה הוא שפחד נובע מהסכנה עצמה ואילו חרדה נובעת מציפייה לסכנה שיכולה להיות פנימית או חיצונית.

    הבחנה בין מתח לחרדה

    חרדה (anxiety) מהווה תגובה נורמאלית של הפרט לסכנה ממשית או מדומיינת. העובדה שהאדם חווה חרדה אינטנסיבית אינה מעידה בהכרח שהוא סובל מהפרעת חרדה.

    הפרעת חרדה (anxiety disorder) כוללת רגשות בלתי נעימים, סימפטומים גופניים הנגרמים כתוצאה מאקטיבציה של מערכת העצבים האוטומטית (דופק מוגבר, הזעה, תחושת חנק או עילפון, רעד, כאב בטן, הפרשה מוגברת של יציאות וכאבי ראש), שינוי בקוגניציה ובהתנהגות המאופיין בדרך כלל בהתנהגות הימנעותית. ההבדל בין חרדה נורמאלית וקלינית מבוסס על הכמות והעוצמה של הסימפטומים, רמת הסבל של הפרט ומידת הפגיעה ברמת התפקוד הנורמאלית (O’connor et al, 2000).

    שתי מערכות דיאגנוסטיות נפוצות להגדרה של הפרעת חרדה ה- ICD-10 וה-DSM-IV . האבחון של ה-DSM כולל את הקטגוריה של הפרעת חרדה כללית (Generalized Anxiety Disorder) המהווה תסמונת חרדה נפוצה. חלק מהחוקרים סבורים שכעשירית מהאוכלוסייה סובלים מהפרעת חרדה כללית, עם זאת רוב האנשים הסובלים מדאגנות יתר אינם מודעים לכך ואינם פונים לטיפול וסבורים כי כך צריך לחיות. התסמונת של הפרעת חרדה כללית מאופיינת בכך שהאדם הסובל ממנה נמצא בחרדה רוב ימות השבוע וסובל מעצבנות, מעייפות, מקשיי ריכוז, ממתח שרירים ומהפרעות בשינה. לרוב, האדם אינו יודע להגדיר ממה בדיוק הוא דואג, אך תמיד יימצאו סיבות הגיוניות לכאורה לדאגה. בדרך כלל, הדאגות נסבות סביב נושאים הקשורים בעבודה, בגידול ילדים, או בדאגה כרונית לכך שמשהו עלול לקרות לילד/ ה או לקרוב משפחה אחר. פרט לכך הקטגוריה של הפרעות חרדה כוללת לפי IV-DSM גם את: הפרעת פאניקה (Panic Disorder)  עם או בלי אגורפוביה, פוביות ספציפיות, חרדה חברתית (Social phobia),  הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (Obsessive Compulsive Disorder), הפרעת דחק והפרעת דחק פוסט טראומטית (Post Traumatic Stress Disorder). לאחרונה התווספה לרשימה גם ההיפוכונדריה, פחד מוגזם מפני מחלות. ידועות חרדות מפני מחלות ספציפיות, כיום שכיחות במיוחד הפחד מאיידס (AIDS phobia) והפחד מסרטן (Cancer phobia).

    הטיפול בחרדות

    הטיפול בחרדות הוא ממוקד ומטרתו:

    • לזהות את הרגש שמלווה את החרדה. לרוב איננו מודעים לו והוא יכול להיות כעס, תסכול, פחד מדחייה או מנטישה, מחוסר ערך ועוד.
    • להבין כיצד המטען הרגשי מפריע בהווה. בדרך כלל מטען זה קיים אצל רובנו במשך שנים רבות.
    • לוודא באיזה שלב בחיים הוא נוצר ומה הוא משרת.
    • לברר באיזה נסיבות הוא נוצר ולבחון האם הוא רלוונטי להווה.
    • לנטרל את המטען הרגשי.
    • לחוש הקלה מיידית.

    בטיפול בחרדה משתמשים גם בטכניקות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ופעילות גופנית כמו פעילות אירובית, יוגה, פעילות בחדר כושר ועוד.

    פעילות גופנית וחרדה

    קיימת מחלוקת לגבי היכולת של פעילות גופנית לשפר את תחושת הרווחה הפסיכולוגית (psychological well-being) בקרב מבוגרים מעל גיל 65. מחקרים ספורים שבדקו את ההשפעה של פעילות גופנית על מידת הבריאות הנפשית של נבדקים מבוגרים שגילם עולה על 65 העלו מסקנות סותרות. מחד, קיימים מחקרים שמעידים על ההשפעה החיובית של פעילות גופנית על נבדקים מעל גיל 65 המלווה בירידה בסימפטומים הדיכאוניים והחרדתיים בצד עלייה בתחושה הסיפוק והרווחה כללית (McMurdo Burnett, 1992; Emery et al 1998) מאידך מחקרים אחרים לא הצליחו להוכיח תרומה משמעותית של פעילות גופנית לקבוצת אוכלוסייה זו, כפי שנמדדה על ידי בטרייה של מבחנים פסיכולוגיים (Blumenthal et al, 1989; Emery and Gatz, 1990).

    במצב שבו רק 37% מהגברים ו24% מהנשים מעל גיל 65 לוקחים חלק בפעילות גופנית על בסיס קבוע ומתמשך (Yusuf et al., 1996) וכשהאוכלוסייה המבוגרת סובלת מהשיעור הגבוה ביותר של מצבים כרוניים וקומורבידיות הפוגעת בתפקוד היוo-יומי (Hoffman Rice and Sung, 1996), ושהעדר פעילות אקטיבית מתונה נמצא כמנבא לעלייה בשיעור התמותה בקרב מבוגרים מעל גיל 65 (Fried et al., 1998 in Paluska & Schwenk, 2000) נראה שיש לעודד אנשים מעל גיל 65 לעסוק בפעילות גופנית מתאימה, ובמקביל להעמיק ולבדוק את ההשלכות של הפעילות על מידת הבריאות הנפשית שלהם.

    * אומדנים ביחס לחברה הישראלית, 9 בינואר 2006, מתוך www.hebpsy.net

    המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.

      לייעוץ חינם בנושא, השאר את פרטיך







      *מידע מפורט בטופס יקל עלינו לסייע לך

      (תמונה להמחשה unsplash)