יצירת קשר בנושאי שיקום בביה"ח רעות וזימון תור בלבד. שירותי המענה האנושי בנושא מיצוי זכויות אינם פעילים

    קול רעות

    התמודדות עם טראומה

    איך עוזרים לאדם הסובל מפוסט טראומה?

    עודכן לאחרונה:21/05/23

    מהי טראומה?

    בשפה היום-יומית טראומה היא חוויה הגורמת מצוקה רגשית קשה. בשפה המקצועית טראומה היא מצב נפשי או התנהגותי הנובע מחוויה קשה כזו.

    חוויה קשה בהשוואה לטראומה

    לא כל אירוע לא נעים או אפילו קשה הוא אירוע טראומטי במובן המקצועי של המילה. אירוע הוא טראומטי כאשר האדם חווה שילוב של תחושת איום מיידי על השלמות הפיזית ו/ או הנפשית של עצמו או של זולתו; הצפה של תחושות חוסר אונים או פחד.

    נוסף על כך, השפעתו של האירוע הטראומטי מועצמת כאשר אין אנו מוכנים אליו. ברוב המקרים ההתרחשות הטראומטית היא פתאומית ואינה צפויה.

    לפי הגדרה זו האירוע הטראומטי אינו חייב לקרות דווקא לי–  גם אם אנחנו צופים בהתרחשות קשה או אפילו רק שומעים עליה אנו יכולים להיות מוצפים בתחושות של פחד וחוסר אונים. חוויה כזו עשויה להיות טראומטית עבורנו.

    אם כך, במדינה שלנו כל אחד יכול לחוות טראומה  כל אדם בכל מקום עשוי להיקלע לאירועים טראומטיים או לשמוע עליהם. בישראל, עקב הסכסוך הישראלי-ערבי, אנו חשופים יותר לאירועי טראומה הנובעים ממצבי מלחמה וטרור. במילים אחרות, בישראל אנו חשופים יותר לטראומה על רקע לאומי.

    טראומה על רקע לאומי- נפגעי טרור ומלחמה

    טראומה על רקע לאומי היא המשגה של עמותת נט"ל לטראומה אשר התרחשה אצל היחיד כתוצאה מהסכסוך הישראלי-ערבי על ביטוייו השונים. נט"ל מבקשת להבחין בין נפגעיה של טראומה זו לבין נפגעי טראומה כתוצאה מאירועים אחרים, כמו תאונות דרכים או התעללות. הייחודיות נובעת מהשילוב שבין התגובה של הפוסט טראומה של אותם נפגעים לבין ההקשר החברתי, הציבורי והלאומי שבו התרחשה הפגיעה.

    בנט"ל פועלים מתוך השקפת עולם שלפיה טראומה על רקע לאומי היא חלק בלתי נפרד ממציאות החיים בישראל. כולנו חשופים לטראומה.

    כיצד טראומה משפיעה על אנשים?

    כולנו מגיבים לחוויות טראומטיות בצורה זו או אחרת. האופן שבו נגיב לאירוע טראומטי תלוי מצד אחד באופי האירוע, בעוצמתו ובמשכו, ומצד שני בהיסטוריה האישית שלנו, במידת התמיכה החברתית והמשפחתית שיש לנו וביכולת ההתמודדות הטבעית שלנו.

    מהי פוסט טראומה?

    בזמן החשיפה לאירוע הטראומטי המערכת הנפשית מוצפת בגירויים שאותם היא אינה יכולה להכיל ולעבד. הגירויים הללו נותרו במערכת בצורתם הגולמית והלא מעובדת, ומדי פעם שבים וחודרים למרכז התודעה בצורתם המקורית. באופן זה, הנפגעים חווים מחדש את האירוע הטראומטי באופן פיזי או נפשי, ממש כאילו הוא קורה שוב ושוב. דימויים, זיכרונות, רעשים וריחות שהיו בפועל בזמן התרחשות הטראומה שבים ותוקפים את הנפגע. מכיוון שחודרנות טראומטית כזאת מכאיבה מאוד, הנפגעים מנסים להימנע מכל דבר שעשוי להזכיר להם את האירוע הטראומטי. כך, נוצר מעגל של חודרנות מצד אחד והימנעות מצד שני. מעגל זה הוא לב-לבה של התסמונת הפוסט-טראומטית, הנקראת בשפה המקצועית  PTSD

    מצב של פוסט טראומה אינו מעיד על חולשה. סימפטומים של פוסט טראומה הם תגובה נורמאלית למצב לא נורמאלי.

    לכל אדם יש גבול מסוים, וקרוב לוודאי שכל אדם ילקה בתסמונת פוסט טראומטית אם ייחשף לאירוע טראומטי חריף דיו.

    סימפטומים של פוסט טראומה

    חודרנות- לאנשים שחוו אירוע טראומטי יש לעתים קרובות סימפטומים חודרניים. מדי פעם הם חווים את הטראומה שוב, מרגישים, מריחים, חושבים, ורואים בדמיונם את מה שהרגישו, הריחו, חשבו וראו שם. תחושת הסכנה שהציפה אותם אז מציפה אותם שוב והם עשויים לחוש פאניקה, רצון להימלט וזעם כלפי עצמם וכלפי אחרים. תחושות כאלו מטרידות מאוד ומקשות על הנפגע להתרכז או לישון. בדרך כלל, הנפגע אינו מבין מה עובר עליו ואינו יכול לשלוט בסימפטומים או להפסיק אותם, עובדה המוסיפה לסבלו.

    חווית פוסט טראומה חודרנית יכולה להיות:

    • זיכרונות מכאיבים של האירוע הטראומטי– מחשבות, דימויים, ריחות או טעמים שהיו באירוע עצמו.
    • חלומות וסיוטים על האירוע.
    • הרגשה שהאירוע קורה שוב– פלאשבקים.
    • תחושות מצוקה כתוצאה מחשיפה למשהו שמזכיר את האירוע הטראומטי.

    הימנעות–  מכיוון שחוויות חודרניות כאלה מקושרות ישירות לטראומה שקרתה, האדם מרגיש שוב ושוב בסכנה, והוא מנסה להגן על עצמו באמצעים שונים מפני התרחשות טראומטית נוספת. הוא יהיה חשדן יותר, בעל נטייה להתפרץ על אנשים שבחוויה שלו נתפסים כמאיימים וינקוט בפעולות הגנה שונות כדי לא לשוב ולחוות את האירוע הטראומטי. כחלק מאותן פעולות הגנה, האדם הסובל מפוסט טראומה יימנע מדברים שעשויים להזכיר לו את הטראומה.

    הימנעות באה לידי ביטוי בפעולות הבאות:

    • מאמצים לא לחשוב, להרגיש או לדבר על האירוע הטראומטי.
    • הימנעות ממקומות, מפעילויות או מאנשים שעשויים להזכיר את האירוע הטראומטי.
    • קושי לזכור פרטים מהאירוע הטראומטי.
    • קושי להרגיש רגשות חמים כלפי אנשים.
    • הימנעות מלהרגיש רגשות חזקים באופן כללי.
    • תחושה של זרות, של מוזרות ושל ניתוק.
    • תחושה של חוסר הנאה מפעילויות שקודם לכן היו מהנות, והימנעות מהן.
    • לפעמים הנפגע מודע לכך שהוא עושה מאמצים להימנע מדברים שיזכירו לו את הטראומה, ולפעמים הוא אינו רואה את הקשר בין החוויה הטראומטית לבין ההתנהגות שלו.

    כך או כך, ההימנעות עשויה להעניק לו את האשליה, שהנה הוא מצליח להתמודד עם הקשיים שהוא חווה בעקבות החשיפה לאירוע הטראומטי. הימנעותו של הנפגע עשויה לשרת אותו טוב בטווח הקצר, אך לאורך זמן ההימנעות מתקבעת ופוגעת באופן משמעותי באיכות חייו. נוסף על כך, השימוש התכוף בהימנעות מעיד על כך שהאספקט החודרני של הטראומה עדיין קיים, ובמוקדם או במאוחר הוא ישוב ויפרוץ החוצה בדמותם של הסימפטומים החודרניים.

    עוררות מוגברת- חוויות החודרנות והניסיונות להימנע מכל מה שעשוי להזכיר את הטראומה מעידים על כך שהאדם חש בסכנה גם אם אין סכנה מיידית גלויה לעין. החוויה הטראומטית פגעה קשות באמונה שלו שהעולם הוא מקום טוב ובטוח, באמונה שאנשים אחרים הם לרוב טובים, ובתחושה של "לי זה לא יקרה". לפיכך, לאחר האירוע הטראומטי הנפגע חש שהעולם מלא בסכנות ושעליו להיות דרוך ומוכן בכל רגע למתקפה מחודשת עליו. המוכנות התמידית להגיב לסכנה מיידית גורמת לנפגע לעוררות פיזיולוגית ולדריכות נפשית שלא אפיינו אותו קודם לכן, ושעשויות לפגוע ביכולתו להתרכז. למשל, נפגעים רבים אינם יכולים לקרוא ספר לאורך זמן, דעתם מוסחת בקלות, קשה להם לישון, ולוקח להם זמן רב להשלים משימות שקודם לכן הושלמו בקלות יחסית.

    עוררות כזו עשויה להתבטא באופנים הבאים:

    • קשיים בשינה (קושי להירדם או להישאר ישן).
    • כעס, רגזנות ו/ או התפרצויות זעם.
    • קושי להתרכז.
    • רעשים חזקים או התקרבות פיזית לא צפויה של אדם אחר מחרידים את הנפגע ו"מקפיצים" אותו.

    הסימפטומים של התגובה הפוסט טראומטית אינם רק ביטוי פתולוגי אלא ניסיון פעיל לארגן את החוויות הטראומטיות מבחינה נפשית ואף לפתור אותן. עם זאת, בהיעדר טיפול נכון הסימפטומים עצמם יכולים להוביל לקשיים נוספים. למשל, נפגע המנסה להתחמק מלדבר על האירוע הטראומטי ומרגיש שלא מבינים אותו, עשוי להתנתק יותר ויותר מחברים ומבני משפחה. ההתנתקות גוררת בדידות, והבדידות עשויה להגביר תחושות של דכדוך ואף לגרום לדיכאון. חשוב ביותר לקטוע את התהליך הזה לפני שהוא צובע חלקים גדלים והולכים בחייו של הנפגע.

    תמיכה ועזרה לנפגע פוסט טראומה

    בני משפחה וחברים אינם יודעים כיצד להתמודד עם נפגע פוסט טראומה, ועובדה זו מקשה גם עליהם וגם עליו. בני משפחה וחברים מאבדים את החופש שהיה להם בהתנהלות מול הנפגע לפני הטראומה והם מרגישים מלאכותיים ומהלכים סביבו "על קצות אצבעות". חשוב לכל הצדדים שהקרובים ביותר לנפגע יחזרו להתנהג מולו כרגיל. כל מקרה הוא לגופו ולכן אי-אפשר לתת הצעות ספציפיות שיתאימו לכל מקרה ומקרה, אבל אפשר לדבר על מספר עקרונות כלליים:

    הקשיבו למה שיש לנפגע לספר. לנפגע קשה מאוד לבטא את תחושותיו, אך אוזן קשבת ואוהדת יכולה לצמצם את הנטייה שלו לסגת ולהיסגר בתוך עצמו. אל תגידו לו שאתם יודעים מה עובר עליו, משום שקרוב לוודאי אינכם יודעים, אלא הפגינו את אהדתכם כלפיו בכך שתכירו בקושי שלו ובכך שתסייעו לו במקום שבו אתם יכולים ("אני רואה שזה מאוד קשה לך ושאתה סובל. אני יכול לעזור במשהו?").

    העניקו תמיכה לנפגע אך כבדו גם את הצורך שלו להתאבל ולהיות לבד. כולנו זקוקים שיהיו סביבנו אנשים שאוהדים אותנו והנפגע אינו יוצא דופן. אין צורך לעשות משהו מיוחד, אלא את הדברים הרגילים שאנשים עושים ביחד. אינכם חייבים לדבר על הטראומה ולנסות לשמש כפסיכולוג של הנפגע ועדיף לא להתייחס אליו כאל ילד. ואולם, כמו כולנו, גם הוא צריך לפעמים להיות לבד ויש לכבד זאת, גם אם ה"לבד" כרוך בסבל הפרטי שלו. הצורך שלו להיות לבד לא אומר שהוא אינו מעריך אתכם או אינו רוצה בקרבתכם.

    כדאי שתהיו באינטראקציה חיובית ככל האפשר עם הנפגע. זה יכול להיות ללכת לסרט, לאכול ארוחת ערב ביחד, לחבק, לשחק משחק או כל דבר אחר ששניכם יכולים ליהנות ממנו. אל תחששו להשתמש בהומור, אבל רצוי להימנע מהומור על הטראומה.

    אל תנסו לנחם את הנפגע (ולמעשה גם את עצמכם) באמירות המייחסות לו כוחות שאין לו ("אני בטוח שאתה יכול להתגבר על זה") או כאלה המציינות עד כמה מצבו טוב יחסית לאחרים ("יש לך מזל שלא נפצעת או נהרגת שם כמו אחרים"). אמירות כאלה אינן עוזרות ואינן מנחמות אותו, אלא מראות לו שאינכם יכולים לשאת את הטראומה שלו. צער על מה שקרה לו, הכרה בכאבו ונכונות להבין אותו יהיו אפקטיביים הרבה יותר.

    אל תבטלו את עצמכם מתוך מחשבה שהנפגע לא יוכל לשאת זאת. שִמרו על העצמיות שלכם ברגישות ובאהדה לנפגע, תוך התחשבות באירוע הטראומטי שעבר. התנהגות כזו תקל על הנפגע להבין את הצרכים שלכם. לעומת זאת, ויתור ניכר על עצמכם ועל צורכיכם יגרום לכם תסכול רב, ובסופו של דבר גם יפעל נגד הנפגע.

    אתם יכולים להציע לנפגע לפנות לעזרה מקצועית או להשתתף בקבוצות תמיכה, אך יש להציע הצעות כאלו בזהירות וברגישות (למשל, לא במהלך ויכוח).

    המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.

    (תמונה להמחשה unsplash)

    פרסום ראשון: 26.8.2014

    טראומות

      יצירת קשר בנושאי שיקום בביה"ח רעות וזימון תור בלבד. שירותי המענה האנושי בנושא מיצוי זכויות אינם פעילים

      קול רעות

      דילוג לתוכן