לוגו דף הבית JDC

הפרעות התנהגות בזיקנה

הפרעות אישיות אצל קשישים ודרכי התמודדות

מאת:  איה עופרי/ עובדת סוציאלית קלינית, לשעבר מנהלת השירות הסוציאלי בבי"ח "אברבנאל" ובמרכז הרפואי "רעות"
א א א
תקציר:הפרעות התנהגות אצל קשישים נובעות מסיבות רבות. את הגורמים להפרעות ניתן לחלק לשניים- זיקנה והשלכותיה, והפרעות אישיות. שלוש ההפרעות הבולטות והמפריעות ביותר לסביבה בזיקנה הן- הפרעת האישיות הפרנואידית, הגבולית, והכפייתית. חשוב לערוך אבחון על מנת להבין כיצד ניתן להתמודד עם הקשיים העולים מהפרעות אלה.

הפרעות התנהגות אצל קשישים שאינם סובלים ממחלת נפש או דמנציה (ירידה בזיכרון וביכולות הקשורות לחשיבה ושיפוט), נובעות מסיבות רבות. ניתן לחלק את הגורמים להפרעות לשתי קבוצות: הזיקנה והשלכותיה הפיזיות הנפשיות והחברתיות והפרעות אישיות המחמירות עם הזיקנה.

כדי לדעת איך להתמודד עם התנהגויות חריגות, עלינו להבין שיש בעיה, שחשוב לאבחן מהי ושאפשר לטפל בה.

התעלמות מבעיות התנהגות מחריפה את המצב. התנהגות בעייתית היא קריאה לעזרה. החרפה של התנהגות בעייתית שהייתה פעם נסבלת היא קריאה לעזרה. תגובות של כעס מצד הסביבה, התרחקות או דחייה וענישה, רק מחזקות את ההתנהגות הבעייתית.

מהן הפרעות אישיות?

ההגדרה לפי ספר האבחנות האמריקאי היא: "דפוס מתמשך של התנהגות והתנסות שחורגת באופן ניכר מהציפיות של התרבות בה נמצא היחיד". ההתנהגות החריגה משפיעה על כל התפקוד ומתחילה בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת. מדובר על התנהגות קבועה לאורך השנים שגורמת למצוקה ומוגבלות. המאפיינים העיקריים של הפרעת האישיות הם קושי להתמודד, להסתגל למתח, ולמצבי לחץ.

יש גם קושי בתחושת זהות עצמית, קושי ביכולת לאינטימיות ולאמפתיה, וקושי לשמור על יציבות ולהתמיד במטרה בחיים. בולטת התנהגות חריגה גם בתחומים קוגניטיביים כמו- תפיסה ופירוש של כללים חברתיים, תפקוד בין-אישי לקוי, קושי בשליטה בדחפים. דפוס נוסף בולט הוא חוסר יציבות בכל תחומי החיים: תעסוקה, יחסים בין-אישיים, תפקוד כללי.
הקשיים הללו, גורמים למצוקה נפשית גדולה וקושי בתפקוד. האנשים הללו סובלים, בדרך כלל, ללא הבנה שמבנה האישיות שלהם הוא הגורם לסבל. אנשים עם הפרעות אישיות חושבים שהמקור לסבל שלהם טמון בסביבה ולא משהו שקשור בקשיים שלהם על רקע ההפרעה. אי השקט והסבל הפנימיים הם כה בלתי נסבלים עד שהם מושלכים החוצה והאנשים בסביבתם חשים את המתח ואי השקט שהם יוצרים .

איך מאבחנים הפרעות נפשיות?

בדרך כלל מאבחנים הפרעות נפשיות על ידי פסיכיאטר. אלא שלגבי קשישים ישנה התמחות נוספת והיא פסיכוגריאטריה . הפסיכוגריאטר מאבחן מהן הסיבות להתנהגות החריגה ומציע בדרך כלל טיפולים תרופתיים ומוסדיים. מה עושים בינתיים? איך ממשיכים להתנהל בלי להתפרק? ידע  והבנה מאפשרים התמודדות יעילה יותר, הן לקשיש והן למשפחתו.

שלוש ההפרעות הבולטות והמפריעות ביותר לסביבה בזיקנה הן- הפרעת האישיות הפרנואידית, הגבולית, והכפייתית.

הפרעת אישיות פרנואידית

ההפרעה מאופיינת בחשדנות וחוסר אמון באחרים. האחר נתפס כזומם מזימות, עוין ומזלזל. האיש חש עצמו נרדף ומוכן להיאבק בכל כוחו למען הצדק שלו וזכויותיו כפי שאלו נתפסים על ידו. הסביבה תופסת אותו כתוקפן, ביקורתי ועקשן, כזה הנוטה לסכסוכים ומאבקים מיותרים. הוא מרגיש שהוא קורבן והסביבה היא האויב. החשש לתת אמון נובע מהתחושה שאין מצב שמישהו יהיה בעדו, שיהיה נאמן לו. כל הצעה לעזרה נתפסת כביקורת. הקושי לאמפתיה, להבעת רגש, רוך או עדינות, מחשש לפגיעה, הופך אותו לרגיש ביותר לדחייה או השפלה.

בזיקנה עשוי המצב להשתנות לטובה או לרעה. לפעמים, האדם נאלץ להסתגל בגלל הצורך לעזרה, ולעומת זאת יש כאלה שיגיבו בהסתגרות והתבודדות מהסביבה, בקנאה בבן הזוג שהופכת לחשד בבגידה על רקע מיני או אחר. חשדנות, המובילה לחקירות אין-סופיות לגבי נאמנות, ודרישה לתשובות שאף פעם לא מספקות. חוסר שיתוף הפעולה והחשדנות עשויים להוביל לאי לקיחת תרופות או לסירוב ללכת לבדיקות וטיפולים רפואיים. בגלל חוסר היכולת לתת אמון, אין טעם לדבר ולהסביר בהיגיון, לאדם שההיגיון שלו שונה.

ברוב המקרים האיש יודע לדאוג לעצמו ולא מסכן עצמו או את האחרים, על אף התנהגותו המוזרה והלא מותאמת, ועל אף המצוקה שהוא יוצר סביבו. המצוקה והתוקפנות שהאיש משדר מובילים לשאלות אתיות ומוסריות לגבי טיפול כפוי. יש להתייעץ עם מערכות טיפוליות וחברתיות. אם אין יכולת לעזור לאדם, יש מקום לתת טיפול תמיכה וייעוץ לבני המשפחה שלו .

הפרעת אישיות גבולית

ההפרעה מאופיינת בדפוס של חוסר יציבות ביחסים בין-אישיים, הפרעה בתחושת הזהות העצמית והדמוי העצמי, בהפרעות במצבי רוח ובאימפולסיביות.

ההתנהגות הבולטת יותר היא הראייה של העולם בצורה של שחור ולבן, טובים ורעים אין אמצע ואין אפור. אין יכולת להכיל ולהכיר במורכבות של המציאות והיחסים הבין-אישיים. קיים פחד להרוס או להיהרס, לנטוש או להינטש. ההפרעות בזהות עצמית ובדימוי עצמי יכולות להתבטא בתחושה של חוסר ביטחון לגבי הצלחה או כישלון, היות אהובים או שנואים. חוסר היכולת להכיר בכוחות ובמגבלות באופן מציאותי מונע יכולת לתכנן עתיד ולהציב מטרות או לממש רצון כיוון שהוא זמני ומשתנה .
הנטייה להרס עצמי מתבטאת בהתמכרויות שונות, בניסיונות התאבדות, במצבי רוח משתנים, בסירוב לקבל טיפול או במניפולציות שונות להתחמקות מאחריות על מעשים והתנהגויות לא מקובלות. לחילופין סובלים מהאשמה עצמית כבדה. סף החרדה נמוך וישנו קושי רב לחיות במסגרות וכללים. קיים קונפליקט תמידי בין הצורך בתלות גדולה לבין הרצון לעצמאות .
הראייה של שחור או לבן, והמניפולטיביות יוצרים בסביבה מחנות של טובים ורעים. צוותים במוסדות או אנשים במשפחה נמצאים במתח מתמיד לקראת תגובה או התנהגות לא צפויה, ורבים זה עם זה לגבי ההתנהלות עם האדם.
בזיקנה ישנה התמתנות או הקצנה. לשמחתנו, ניתן היום לטפל בהפרעה זו, ואנשים צעירים זוכים להתערבויות טיפוליות.
מה קורה לקשיש שמעולם לא הוגדר ולא טופל? כיום, ניתן לסייע באמצעות שיחות טיפוליות לאדם ומשפחתו במגוון רחב של טיפולים- דינמיים, תמיכתיים, קוגניטיבים והתנהגותיים. העיקרון המנחה בכל הטיפולים הוא יצירת גבולות בטוחים וקבועים שהאיש אינו יכול לפרוץ. המשפחה והצוות המטפל צריכים להיות חלק מהטיפול כדי למנוע מניפולציות והשלכות של הבלבול והחרדה הפנימיים החוצה. טיפולים תרופתיים עוזרים להקלה בסימפטומים כמו- חרדה ודיכאון.


הפרעת האישיות הכפייתית

ההפרעה מאופיינת בעיסוק יתר בסדר וניקיון, בפרפקציוניזם, בצורך בשליטה מירבית בייחוד ביחסים בין-אישיים. המחיר הוא חוסר גמישות, עקשנות חוסר פתיחות. ההפרעה מתחילה בגיל ההתבגרות בצורות שונות ובזיקנה התופעה של אגירה היא הבולטת והקשה ביותר. איסוף כפייתי של חפצים וחוסר יכולת להיפרד מהם הופך למטרד בלתי נסבל. דפוסי התנהגות נוספים הם עמידה על עקרונות, התעסקות יתר בפרטים וחוסר יכולת להפריד בין עיקר לטפל. הקמצנות בולטת לצד הרכושנות והקפדנות. תכונות אלו יכולות להיות יעילות בתחומי עיסוק הדורשים דיוק וקפדנות, אבל בזיקנה, עם היציאה לגמלאות, התכונות הללו עשויות להחמיר וליצור קונפליקטים עם הסביבה. הצורך בשליטה ופרפקציוניזם מפריע לעשות החלטות חשובות כמו יציאה למסגרת מוגנת או שינוי אחר באורח החיים. הצורך בחוק וסדר הופך אותם לווכחנים ונוטים לריב ואף שהם יכולים להיות אדיבים ומנומסים בגלל השליטה העצמית, התוקפנות יכולה להופיע באופן מפתיע, אם לא מסכימים עם דרכם.
ישנם היום טיפולים תרופתיים ושיחות טיפוליות יעילים אם האיש משתף פעולה, וישנו תמיד הייעוץ למשפחה ולמסגרת המוסדית לגבי גבולות ודרכי התמודדות.

מה אפשר לעשות?

חשוב לערוך אבחון.

אפשר גם לעצור ולהתבונן:

בעצמנו: מה התגובות שלי כלפי בן משפחתי הסובל מהפרעות אישיות. מה היה בעבר ומה השתנה היום. האם אני השתניתי או הוא. האם השנויים בחיי לא מאפשרים לי להתמודד איתו כמו בעבר, או אף פעם לא התמודדתי אבל עכשיו הוא נזקק לעזרתי.
בקשיש: בהנחה שהתנהגותו הייתה נסבלת בעבר, מה קרה שהיום היא בלתי נסבלת. איזה שינויים קרו בחייו שלא מאפשרים לו איזון .
בסביבה: האם יש מישהו בסביבה הקרובה שמתמודד טוב יותר עם הקשיש, שמצליח ליצור איתו קשר סביר יותר. איך אני לומד ממנו.

האמצעים שאנו יכולים לפתח בעצמנו:

הומור, אמפתיה, הכלה, יצירתיות לעומת תגובות אוטומטיות. יכולת להבחין ולהשתמש בתקיפות ולא בתוקפנות. להיות ענייניים ולא רגשיים. להיזהר מהזדהות יתר עם הסבל, או דחייה והימנעות מהתמודדות. הידיעה שלפעמים אין ברירה, אתם לא יכולים להתמודד לבד ולגיטימי לבקש עזרה .
העבודה הקשה ביותר עם הפרעות אישיות היא מתיחת גבול ברור. מהם הקווים האדומים שאותם אינכם מוכנים לעבור ולתת לקשיש לעבור. לעתים גם למתיחת הגבול אנו צריכים עזרה. כמו איך לנקות ביתו של אגרן, איך לתת טיפול לפרנואיד ואיך להקל על העוינות והקושי כלפי האיש הסובל מהפרעת אישיות גבולית.

ניתן להיעזר בשיחות טיפוליות לאיש ומשפחתו ולקבל ייעוץ מערכתי איך להתנהג.

 

 

נבחרת היועצים שלנו

זקוקים למידע נוסף? ייעוץ פרטני
הרשמו כעת לשיחת ייעוץ אחד על אחד
הייעוץ ללא תשלום, כשירות לציבור של עמותת רעות, ואשל ג'וינט ישראל שיחת ייעוץ בחינם הירשמו כעת

אין תגובות עדיין

השאר תגובה