יצירת קשר בנושאי שיקום בביה"ח רעות וזימון תור בלבד. שירותי המענה האנושי בנושא מיצוי זכויות אינם פעילים

    קול רעות

    מהי הפרעה קונברסיבית וכיצד היא פוגעת בתפקוד?

    להפרעה קונברסיבית מקור פסיכולוגי־נפשי והיא כוללת תסמינים תחושתיים ומוטוריים

    עודכן לאחרונה:16/05/23

    מ' בן  32 נפגע בתאונת עבודה בעת שנפל מגובה 2 קומות. הוא לא איבד את הכרתו, אך מיד כשהגיע צוות הטיפול הוא לא הצליח להזיז את רגליו. הוא קובע ופונה מיידית אל בית החולים הקרוב. בבדיקות הדמיה נמצאה עדות לשבר ללא תזוזה בחוליה D12 אשר טופל שמרנית. לא נמצאה עדות לפגיעה בחוט השדרה. לאחר שלושה ימים הוא פונה להמשך טיפול בחטיבת השיקום ב'רעות'.

    לא אחת אנו נתקלים במטופלים שהאבחנה הראשונית שלהם בקבלה לאשפוז: חבלה כגורמת לנכות– מוטעית. לעתים החבלה גרמה אמנם לשברים או פגיעות נלוות אחרות ואלו טשטשו את הגורם הנפשי האמתי ובמהלך האשפוז האבחנה שונתה להפרעה קונברסיבית.

    לאבחנה המבדלת בין נכות גופנית בעלת בסיס אורגני לבין שיתוק ונכות שמקורו קונברסיבי, חשיבות ממדרגה ראשונה: אבחנתית, טיפולית, אדמיניסטרטיבית, רפואית וחברתית־תעסוקתית. שכן, גם בהיעדר מקור אורגני, יש כמובן צורך באבחון, טיפול ושיקום לנכים אלו.

    נכויות אלו דומות לנכויות אורגניות קשות, כלומר פגיעה במערכת הפיזיולוגית, נפשית, תעסוקתית וחברתית.

    אבחון מוטעה של חולים כאלו חושף אותם לטיפולים מיותרים שמלווים בתופעות לוואי. ברוב המקרים, לא החולה ולא המטפלים מודעים למקור הקונברסיבי וקודם יש לשלול סיבות נוירולוגיות, אורתופדיות ואחרות בהתאם לתמונה הקלינית.

    מהי הפרעה קונברסיבית?

    מדובר בהפרעה שמקורה פסיכולוגי־נפשי והיא כוללת תסמינים תחושתיים ומוטוריים שאינם מופקים באופן מכוון או מודע, דהיינו ללא שליטה רצונית של החולה, וגורמים להפרעה בתפקוד ולמצוקה משמעותית במישורים שונים (תפקודי, סוציאלי ותעסוקתי). לרוב קשורים התסמינים למערכת התנועה (התכווצויות, שיתוק, חולשה) או התחושה (הפרעת תחושה עד אובדן תחושה, עיוורון או הפרעה קולית). המונח קונברסיה (המרה – Conversion) נשאב מההשערה שהתסמינים הגופניים של הלוקה בהפרעה מייצגים פתרון סימבולי לקונפליקט פסיכולוגי בלתי־מודע, המפחיתים את החרדה ובכך שומרים את הקונפליקט מחוץ לתחום המודע ("רווח ראשוני").

    התופעה נפוצה יותר בקרב אוכלוסייה כפרית, בקרב מעמד סוציו־אקונומי נמוך ובקרב בעלי ידע רפואי ופסיכולוגי דל. גורמי הסיכון כוללים נכות גופנית קודמת, חשיפה לבעלי נכות גופנית אחרים ומתח פסיכו־סוציאלי קיצוני. הפרעה קונברסיבית לרוב מופיעה מגיל הנעורים ועד גיל הבוגר הצעיר וכן שכיחה יותר בקרב נשים (יחס של 2:1 עד 15:1).

    בשיתוק היסטרי, למשל, יש חוסר תחושה ו/ או תפקוד תנועתי באזורים של הגוף, הנתפסים על ידי החולה כיחידה תפקודית. וכך, למשל, גפה "משותקת" עשויה לזוז בשוגג תוך ביצוע פעולה מסוימת או כאשר תשומת הלב מוסטת. אם נרים זרוע "משותקת" מעל לראש החולה ונשחררה, היא תיפול הצדה רק לאחר שהות קלה.

    במקרים אחרים נוכל לראות חולה עם הפרעות הליכה ממקור קונברסיבי כולל חולשת רגל אחת או שתיים, רעד. ההליכה בדרך כלל לא דומה להליכה פתולוגית כתוצאה מהפרעה נוירולוגית ידועה, אלא היא מלווה בתסמינים פסיאודו־נוירולוגיים ולכן תזוהה בקלות על ידי קלינאי מנוסה.

    לא פעם קשה להבדיל בין "מתחלה"- מטופל המציג תסמינים במודע במטרה לקבל על עצמו את תפקיד "החולה" לבין "מתחזה"- מטופל המציג תסמינים מזויפים במודע עד כדי גרימת נזק עצמי והחמרת סימפטומים של מחלה קיימת, במטרה להשיג רווח ברור כגון, פיצויים, תגמול כספי, שחרור משירות צבאי, חופשה. בכל מקרה, בשני המקרים חובה לשלול הפרעה אורגנית לפני מתן אבחנה.

    חשוב לזכור כי בקרב כרבע עד מחצית מהחולים שאובחנו כקונברסיביים, נמצאה בהמשך סיבה רפואית למחלתם. אחוז זה ירד בדיווחים עדכניים יותר, קרוב לוודאי עקב עליית המודעות להפרעה זו, במקביל להתקדמות בידע ובטכניקות האבחנתיות.

    הפרעה קונברסיבית – איך מטפלים בה?

    בדרך כלל חולים אלו עוברים הערכה ראשונית על מנת לשלול קיומה של בעיה אורגנית וכשזו נשללת, החולה מופנה לפסיכיאטריה ובשנים האחרונות למחלקות שיקום, בשל החסר התפקודי.

    הרושם הוא שכאשר ננקטת גישה בין־מקצועית ורב־מקצועית בשלב מוקדם במהלך המחלה, סיכויי ההצלחה רבים יותר. את הטיפול רצוי לקיים במסגרת אשפוז, בשל הצורך בשליטה במעשי החולה במשך כל היממה והצורך בריתוקו לכיסא גלגלים.

    לאור נסיבות אלה, המסגרת המועדפת היא במחלקת שיקום, הודות לניסיון והיעילות של טיפול כוללני הניתן על ידי צוות בין־מקצועי, המיומן בטיפול בבעיות תפקודיות דומות, בעלות מקור אורגני וכן הודות לגישה ההוליסטית בה נוקטים. מעורבות כל אנשי הצוות, ובייחוד פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק, חיונית להצלחת הטיפול.

    האשפוז מאפשר לצוות תצפית מדוקדקת ומדויקת יותר על החולה במהלך כל שעות היממה, כולל בזמן שנתו, ובכך מספק מידע אבחנתי נרחב; האווירה במחלקת שיקום היא כזו המעודדת ומכוונת להשגת עצמאות תפקודית מרבית. הטיפול הפסיכולוגי כחלק אינטגראלי מהטיפול אותו מקבלים כל החולים מפחית מהסטיגמה הנפשית במטופלים אלה. מסגרת הטיפול כוללת דיכוי התגובה הבלתי־ רצויה ולימוד תגובות מתאימות יותר. עקרונות הטיפול כוללים מתן אבחנה בטוחה, התעניינות והתייחסות רצינית ואמפתית לתסמיניו של החולה, עידוד, חיזוק הביטחון, הימנעות מעימות וחיזוק אמונת החולה בשיפור מצבו וריפויו. אין להתעמת עם החולה לגבי העובדה שהתסמינים שלו אינם אורגניים, מפני שעימות שכזה עשוי להשיג תוצאה הפוכה.

    אצל רוב החולים המאושפזים התגובה לטיפול מהירה ומלווה בהחלמה טובה, ובחלק התסמינים יחלפו ספונטנית תוך כשבועיים גם ללא טיפול. כאשר עבר פרק הזמן הראשוני (עד שנתיים), הסיכוי להטבה הוא נמוך ביותר.

    המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.

     

      יצירת קשר בנושאי שיקום בביה"ח רעות וזימון תור בלבד. שירותי המענה האנושי בנושא מיצוי זכויות אינם פעילים

      קול רעות

      דילוג לתוכן